שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 7 · הלכה 4 · Integer 3

א"ר אילא הוא עצמו שנגע במת חייב כו'. — צ"ל: הוא עצמו שנגע בכלים שנגעו במת חייב אמרה ואמר טעמא אשר יטמא ולא יתחטא בטומאת איש בכלים (פי' וסבר ר' אילא דאדם שנגע בכלי שנגע במת צריך הזייה) התיבון הרי כלים הנוגעים במת ואדם בכלים וכלים באדם טעון חיטוי והוא שלישי כדאמר ר' אבון בר חייא בטומאת איש (פי' שר' אילא מיירי בטומאת איש ואין איש טעון חיטוי אלא שני אבל בכלים אפשר נמי שיהיה שלישי וטעון חיטוי) ר' זריקן בשם ר' המנונא תני תמן מסייעא לר' אילא (כ"ה גירסת הגר"א בהגהותיו על הר"ש אהלות רפ"א) כלי שחציו מן החלמא (הנה הר"ש והרמב"ם בכלים פ"א מ"ד פירשו דחלמא היא מין טיט, אבל מהא דאמרינן הכא דאם כוליה חלמא חייבין על הכנסתו אל המקדש מוכח דחלמא היא מין מתכת דאלו כלי חרס אינן חייבין על הכנסתו למקדש כדאיתא בבבלי עירובין ק"ד ב') וחציו מן הגללים אין חייבין על ביאת המקדש מפני שחציו מן החלמא וחציו מן הגללים אבל אם כולו מן החלמא חייב כו' תיפתר בשזרקו (פי' ומשום מכניס כלי טמא למקדש) א"ל אי בשזרקו למה חייב א"ל משום מכניס כלים טמאים למקדש כהדא דתני על רחיצת גופו ענוש כרת ועל כיבוס בגדיו בארבעים א"ר לעזר ב"ר יוסי אנן תניין הדא ופליג על תנייא קדמייא כו' חצי לוג דם וחצי קב עצמות כו'.

ופליג על ר' ירמיה כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה חייבין עליה על ביאת המקדש כו'. — צ"ל: כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה לוקין עליה את הארבעים וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין לוקין עליה את הארבעים אריבר"ב כהא דאמר ר' יוחנן לטומאות הפורשות כו' שאין הנזיר מגלח עליהן אין לוקין עליהן חצי לוג דם וחצי קב עצמות כו'.