מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה · פרק 5 · הלכה 8 · Segment 3

אמר ר' יוחנן לית כאן אסורות אלא מותרות וכו'. על כרחך א"א לפרש פלוגתייהו אלא על הסיפא בשעת מלחמה כדפרישית בפנים דפליגי בסתומות ומצאן פתוחות דהא ארישא ודאי לא שייכא דמאיזה טעם יגיה רבי יוחנן המתני' ועוד דבהדיא משמע מדברי ר' זעירא דלא יהא שלים ליה טיבו דבדין דבשעת מלחמה איירו בפלוגתייהו. והר"ן כתב בפשיטות מסברא דנפשיה ומיהו דוקא בפתוחות מתחלתן אבל בסתומות שנפתחו חיישינן להו. והכא נראה דפליגי בהכי ועוד נראה דדברי ר' אמי בשם ר' יוחנן אדלעיל קאי ולתרץ סברת ר' זעירא דקאמר דמסתברא דאיכא למיחש דהא לא מודע ליה אם נגע או לא נגע ועלה קאמר דר' יוחנן מפרש לשעת שלום ולשעת מלחמה דקתני על בולשת עצמה קאי והיינו אם יש להן שלום מבני העיר ואין אימתן עליהן בהא הוא דחיישינן לפתוחות ובשעת מלחמה להבולשת כגון שהם של מלכות אחרת ומתפחדין ואימת בני המדינה עליהן אלא שהן עוברין דרך העברה מותרות לעולם והלכך ליכא למיחש כלל ולית כאן אסורות אלא מותרות מכל מקום ואפי' בסתומות שנפתחו דלא תלינן בהו כלל. והשתא איכא למידק גם בזה אדעת הר"ן שכתב בפשיטות בין בכרכום של אותה מלכות ובין של מלכות אחרת. וזה אם אפי' נפרש דברי ר' אמי דענין בפני עצמו הוא לפרש המתני' ולא קאי אדלעיל מ"מ לא משמע מהכא כדברי הר"ן ומ"ש וכן מוכח בפ' האשה שנתארמלה כבר עמדו על ענין זה הרמב"ן והרשב"א ז"ל מביא דבריהם הה"מ בפ' י"ח מהלכות א"ב הלכה כ"ט ע"ש ותמצא שאינו מוכרח מהתם והה"מ פלפל שם בדעת הרמב"ם ז"ל בדין דמתני' בענין החילוק של אותה מלכות או של מלכות אחרת ולענ"ד דנראין הן דבריו שבדקדוק כתב בדין דהכא בפ' י"ב ממ"א הלכה כ"ד גדוד שנכנסו וכו' ובשעת מלחמה אם פשט הגדוד במדינה ועבר וכו' וזה להורות על גדוד של מלכות אחרת כדכתב בא"ב שם אבל גדוד של מלכות אחרת שפשט ושטף ועבר וכו' ודבריו נלמדין מר' יוחנן דהכא בשלום בולשת ובמלחמה בולשת וא"כ לדעתו ז"ל לא היה להקל בשל אותה מלכות. והה"מ כתב דבירושלמי פ' השוכר לא דברו כלל מענין חילוק זה וכמדומה לענ"ד שאין לך ביאור יותר מדברי ר' אמי בשם ר' יוחנן כאן בזה. וכן בענין סתומות שנפתחו משמע מסתימת דברי הרמב"ם ומסתימת דברי הפוסקים שלא חילקו בזה אלא שהב"י נמשך אחר דברי הר"ן וקבע בש"ע סי' קכ"ט כדבריו: