ואת ש"מ ע"ז שעבדה ישראל על כורחו אינה בטילה לעולם. והכי קאמר התם בפ' דלעיל דף נ"ד ע"א שאנסוהו נכרים והשתחוה לה וא"כ הוי ע"ז של ישראל ואינה בטילה לעולם וכדמייתי סייעתא מהאי ברייתא דתוספתא בימוסיאות של נכרי בשעת הגזירה אע"פ שהגזרה בטלה אותן בימוסיאות לא ביטלו ואע"ג דקאמר אי משום הא לא תסייען אימר ישראל מומר פלח לה ברצון לדחוייא בעלמא הוא דאמר דלא תסייען ומ"מ האמת הוא כן כדכתבו התוס' שם דהא עכ"פ חייב למסור עצמו ואפי' בצינעא והלכך בעבודתו אסר להו. וכבר זכרתי מזה בפ"ק למסקנת התוס' שם בשם סמ"ג דרבא לא פליג אדרבי יוחנן דאע"ג דאינו חייב לא לאו ולא מיתה באונס דצינעא מכל מקום מודה רבא דעשה דבכל נפשך הוא דאיכא וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ה מיסודי התורה הלכה ד':
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה · פרק 5 · הלכה 8 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b402379d2df3320a182e61ea87223a707f6f1a26af10ee1270c21b99c4084951