רש"ש על בבא בתרא · דף 56a

ר"ש ד"ה אבל פיסלא לא. או עמוד שאין גבוה י' אמות. מלת אמות מחק הב"ח וכן המהרש"א בגיטין (ע"ז ב) בתד"ה פליג לא גריס לה:

ר"ש ד"ה כל שהראהו. את הגלעד עד דן. כצ"ל:

ר"ש ד"ה חייב במעשר. א"נ אם כבשו ישראל כו' פטורין מן המעשר. ע' גיטין (ח') תד"ה כיבוש מה שהביאו בשם הספרי ולקמן (צ' ב) בד"ה כך. ואולי הני גריעי טפי דבפירוש הוזהרו עליהם (בדברים ב') ואפי' לר"מ ור"ש כיון דבכ"מ לא כתיבי אלא שבעה מהם מוכח דהשלשה הנשארים לא רצה לתת להם עתה ואינם בכלל כ"מ אשר תדרוך וגו' ויתורץ בזה גם הוא"ת כו' שבתד"ה לאפוקי:

תד"ה אבל פיסלא. מה שהתנה המהרש"א במקום פטור שיהא דווקא רחב ג' הוא תמוה ולשון רש"י בשבת (ס"ד ק') ד"ה מקום פטור שיש לו ראש רחב קצת וגבוה ג' (ובר"ן ליתא לתיבת ראש וכ"נ למחוק ברש"י) וכ"מ בערובין (ט') בהא דרבא מתיר בין לחיים מטעם מ"פ ושיעור עביין כ"ש לד"ה שם י"ד ב' במשנה וכ"מ מכה"פ. וי"ל שט"ס בדבריו וצ"ל אם הוא גבוה ג'. וע' מה שתמהתי ע"ד בגיטין ע"ז ב' בתד"ה פליג:

בסה"ד צ"ל ככרמלית בכ"ף:

תד"ה אין. אמרו לפני ר"א ה"ה של יחיד. כצ"ל. ור"ל אם כל הבקעה של אדם אחד:

תד"ה כל. טפי ה"ל למינקט כו'. לכאורה שם לא נכתב רק מצרי עבר הירדן מערבה אבל במה שהראהו נכלל גם עה"י מזרחה דהרי כתיב שם גלעד: