רש"ש על בבא בתרא · דף 56b

ר"ש ד"ה מתניתין. דחשיב כו' עדות לג' שני חזקה. כ"נ דצ"ל ולמחוק מלת אחת וע' לשון רש"י שברי"ף:

ר"ש ד"ה אלא. וכל כת וכת יכול לראות ב' השערות כו'. משמע דאם צמח בה שער א' היום ולמחר צמח הב' אף דהראשון עדיין קיים אינו כלום דהואיל דשער א' אינו סימן ה"ל כשומא ולא מהני תו. דאלת"ה הרי לא היה יכולה הכת הראשונה לראות את שער הב' דעדיין לא צמח. ולעיל בסמוך כ' כבר נשר הראשון משמע דאם לא נשר מהני אף שצמח אתמול יחידי. וע"כ צ"ל דעתו ז"ל דלעולם מהני אף שלא צמחו בב"א רק דבכה"ג (ר"ל דבשעה דראו הכת הא' לא צמח עדיין הב') לא מקרי חצי דבר ולא ממעטינן אלא אם בשעה שראו הכת הא' כבר צמח גם הב' וכמש"כ לעיל ובשעה אחת ראו כו' וצ"ע לענין דינא:

ר"ש ד"ה מתקיף. ושאלתי לעובדי אדמה כו'. ע' ב"מ (ר"ד ק"ז) בתד"ה האי ולפרש"י שם הוא בהפך:

ר"ש ד"ה בין חיטי. בין קמח חטים כו'. הש"ך בר"ס קמ"ה גורס קמת בתי"ו בתרווייהו:

תד"ה אלא מעתה. כיון דתרווייהו מיהא אחזקה קא מסהדי. כדאיתא לעיל (כ"ט) ומודה ר"י באתרא דמוברי באגי: