מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא מציעא · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 3

סליקו הן דרב ביניי. קושית רב שהקשה לר' חייא לכאורה שייכא ג"כ אדר' חייא גופיה דהא חשוד הוא שכפר בו אבל הא ליתא דאטו רב לא ס"ל האי דאמרו הכא בסוגיא דהתם דף ד' ובכמה דוכתי דהכופר במלוה כשר לעדות ובזה כ"ע מודים ולא מצינו חולק בהא ומשום דאישתמוטי הוא משתמט עד דאית ליה הלכך נראה דרב אדינא דמתני' קאי והיינו דקאמר סליקו הן דרב ביניי וכדפרישית בפנים. ור' חייא שלא השיבו אלא בדרך שאלתו ולא חש להשיבו בעיקר הקושיא מ"ט מסרינן ליה שבועה במתני' הא חשוד הוא. מצינו לפרש בב' אופנים אי משום דס"ל דודאי חשוד אממונא הוא אלא דחשוד אממונא לא חשוד אשבועתא וכנראה דכן מסקנת הש"ס דהתם בדף ו' ע"א אהא דפריך התם אטעמא דקאמר ר' יוחנן התם וכן הכא דשבועה דמתני' תקנת חכמים הוא שמא ילך ויהיה תוקף בטליתו של חבירו וא"כ חשוד הוא ונימא מגו דחשוד אממונא וכו' אלא לא אמרינן מגו דחשוד אממונא חשיד אשבועתא. וכן נראה מדברי התוס' דלעיל דף ג' ע"ב ד"ה בכוליה וכו' דלמסקנא איתמר הכי. וכן נמי מצינו לפרש אליבא דסוגיא דהאי ש"ס דאינו מבואר להדיא כדמייתי התם דר' חייא הוא דתני גבי חנוני על פנקסו שניהם נשבעין ונוטלין מבה"ב. וא"כ אפשר דס"ל כאביי דהתם דקאמר שם טעמא דמתני' משום דחיישינן שמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו וא"כ לאו חשוד אפי' אממונא אבל בעלמא ס"ל דחשיד אממונא חשיד אשבועתא. וכדפרש"י שם דאביי פליג עם ר' יוחנן. וכן נראה מדברי הרא"ש ז"ל דפליגי שכתב ומדלא הביא רב אלפס ז"ל אלא דברי אביי מכלל דס"ל דאמרינן מאן דחשיד אממונא חשיד אשבועתא וכו' ע"ש דמ"ש ומיהו אין נפקותא בזה דלא אשכחן לאביי מאן דחשיד אממונא בלא עדים דאמר שמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו דאל"כ תקשה לאביי מכל הלין דמוכח מינייהו דלא אמרינן מגו דחשיד אממונא חשיד נמי אשבועתא עכ"ל נראה דאף דודאי לענין למסור לו שבועה לכתחילה אין נ"מ דכל זמן שאין עדים שלקח ממון חבירו אינו חשוד על השבועה הוא וכן קבע הטור להלכה בסי' צ"ב ומשום האי טעמא דשמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו מ"מ איכא נ"מ בעלמא אם חשוד על ממון קרינן ליה דנהי לענין שבועה לאו חשוד הוא דלאו גזלן בעדים הוא אפ"ה לדעת ר' יוחנן דקרינן ליה חשוד אממונא לאו מהימן אממונא הוא לענין למסור לו ממון יתומים וכה"ג ולאביי לא מיקרי חשוד כלל מטעמא דספק מלוה. ועוד דלדעת התוס' שכתבו בדף ה' ע"ב ד"ה דחשיד וכו' דלמאן דס"ל דחשיד אממונא לא חשיד אשבועתא אפילו גזלן בעדים לא פסיל לשבועה אלא מדרבנן ע"ש דכן מוכרח דבגזלן בעדים איירי שם וא"כ לאביי בגזלן בעדים פסול מדאורייתא לשבועה כמו לעדות ונ"מ טובא איכא. ודעת הרמב"ם ז"ל כבר נתבאר לעיל שהוא תופס דברי ר' יוחנן שכתב בפ"ט מטוען הל' ז' ושבועה זו תקנת חכמים היא שלא יהא כל א' תופס בטליתו של חבירו ונוטל בלא שבועה נראה מדבריו דס"ל דחשיד אממונא לא חשיד אשבועתא בלאו האי טעמא דאביי וכנראה מסתמא דהש"ס אליבא דר' יוחנן. אלא דיש להסתפק בדבריו אם ס"ל כדעת התוס' בזה דגזלן פסול מדרבנן הוא לשבועה ובפ"ב מטוען סתם דבריו. ובהא דאמרינן בפ"ז דשבועות דף מ"ז גבי חשוד היה א' מהן משחק בקוביא וכו' תנא פסולי דאורייתא וקתני פסולי דרבנן לכאורה הוה קשה על סברת התוס' הנזכר דהא משמע מהכא דדוקא גזלן דרבנן פסול מדרבנן קרינן ליה וצ"ל דמפרשי דאפסולי עדות קאי ויתבאר עוד במקומו אי"ה. ודע דלסברת אביי לא משכחת לה ודאי רמאי בדינא דמתני' דאפילו אומר אני ארגתיה איכא למימר דניחוש לספק מלוה וכו' ולעולם יחלוקו בשבועה וכ"כ הראב"ד ז"ל בספרו סי' קצ"א. ובסברא זו יש לתרץ כמה קושיות בשיטתא דריש פרקין דהתם ואין להאריך: