מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא מציעא · פרק 6 · הלכה 3 · Segment 3

מאן דאמר אומר לו הרי שלך לפניך באותו שאין יכול לפשר. מאי דפרישית בפנים הוא לפי גי' הספר וכפי הנראה מן הסברא. ובשי' למב"א ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל הגי' איפכא מאן דתני אנגריא כמיתה באותו שאין יכול לפשר וכו' ויש שם ט"ס. ולפי האי גי' אתיא כרב דאמר התם דף ע"ח ע"ב דמתני' באנגריא החוזרת מיירי והיינו שיכול לפשר עמם כדקאמר הכא ועתידה שתחזור להמשכיר ולא יפסיד כלום וא"כ בזה הוא דאומר לו המשכיר הרי שלך לפניך שמזלך גרם שהרי לי אין הפסד בדבר ואם אין יכול לפשר ולא תחזור לי בזה אנגריא כמיתה שאינו יכול לומר לו מזלך גרם וחייב להעמיד לו חמור (ובב"י סי' ש"י מביא דברי הרמב"ן ז"ל שכתב פי' אנגריא חוזרת כדברי הירושלמי והועתק שם כפי הגי' שלפנינו וא"א להעמידה לפי החילוק המבואר שם לא שנו אלא באנגריא חוזרת וכו'). וזה הפי' אתיא כשי' הרמב"ם ז"ל ואפשר להשוות גם לרש"י לענין זה שא"ל מזלך גרם דמה שפי' רש"י ז"ל במתני' ואף מזלך גרם ונפסיד שנינו היינו כשמואל דקי"ל כוותיה בדיני דאפי' באנגריא שאינה חוזרת א"ל הרי שלך לפניך ושנינו נפסיד אני חמורי ואתה השכר שהקדמת לי וכן הם דברי הרמב"ם ז"ל בריש פ"ה משכירות נלקחה לעבודת המלך אע"פ שאין סופה לחזור וכו' וחייב ליתן לו שכרו משלם וכו' וכלומר שלא יחזיר לי כלום מהשכר שבידו דבהכי מיירי כמבואר מסוף דבריו ואם לא העמיד יחזיר השכר וכו' ויש שיטות אחרות ופירושים בזה והנכון לפי האי גי' כשי' זו וכדמוכח מהכא. ובענין הפי' בדרך הליכה עיין בדיבור דלקמן: