מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא מציעא · פרק 6 · הלכה 3 · Segment 4

תני ר' שמעון בן אלעזר אומר בדרך הליכתה וכו'. זה מוסכם הוא וכשמואל התם דמסיק כוותי'. ובפירוש בדרך הליכתה נראה מהכא כפירש"י ז"ל ומתפרשא הסוגיא בפשיטות כמו שבארתי בפנים בלי שום דוחק. ובשי' למב"א ז"ל ראיתי בשם שיטה אחת והרבה דוחקים נאמרו בפירושה די"מ בקפנדריא בדרך ובסילקי בבית מלשון אין בונין עמהן בסילקי והכוונה כפי' ר"ח ז"ל בתוס' שם דמחלק בין נלקחה בדרך לבבית. וזה דוחק. והבי"ת הראשונה היא שמושית והשניה היא מהשורש השם דבר. ועוד יש שם פי' אחר בסילקי היא צור דרך אשור ואשור זה סילק ואין להאריך. ודברי הרמב"ם ז"ל שם אינם נראין כפי' רש"י בזה שהרי באנגריא שאינה חוזרת מיירי ככתוב בריש דבריו אע"פ שאין סופה לחזור ועל זה סיים אם נלקחה דרך הלוכה וזה לא שייך לטעם רש"י שיכול לילך אחר האנגריא וליטול החמור כשפוגע באחר. ולפי' רש"י דלא תיקשי לדידיה מדשמואל היה צריך לחלק ולפרש חוזר לאלתר או לא וכל זה לא שייך בדברי הרמב"ם והנכון דהרמב"ם לא למד מהסוגיא דהכא בענין זה דכשיטת רב הוא דאזלא דמחלק בין חוזרת ובין אינה חוזרת כדמשמע מדלעיל והוא ז"ל פסק כשמואל וכמבואר שם. ואם באנו להשוות גם הסוגיא דהכא לפי' הזה היה מן הצורך לדחוקים הרבה ולא נאריך בכעין זה. ובענין דמחלק בין שכרו לרכיבה למשאוי כבר פירשו המפרשים דלא קאי אאנגריא דאין טעם בזה לחלק בין משאוי לרכיבה ולא נמצא בשום מקום סיוע לזה כ"א אריש דבריו קאי אחלתה או נשטתית וכדעת הראב"ד ז"ל בזה: