מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא מציעא · פרק 6 · הלכה 3 · Segment 2

ניחא בהר והוליכה בבקעה וכו'. מבואר הוא דסוגיא דהאי תלמודא לא ס"ל כשינויא דר' יוסי בר חנינא דהתם דף ע"ח ע"א דשנה שמתה מחמת אובצנא דלדידיה איכא סברא להאי גיסא ולהאי גיסא דלפעמים אובצנא דהר קשה לה ולפעמים אמרינן דאוירא דהר יותר ניחא לה מדבקעה אבל להאי תלמודא לא ס"ל הכי וכדפרישית בפנים דפריך בפשיטות ניחא בהר וכו' והלכך לא משני לה אלא כאינך שינויי דאמוראי דהתם. ולענין דינא פסקו רוב הפוסקים כאוקמתי דהני אמוראי דמוקמי למתני' שמתה מחמת אויר וכו' ומלבד באוקמתא דר' יוחנן דמוקי לה כר"מ דלא קי"ל כוותיה דר"מ כדכתב הרי"ף והרא"ש ז"ל וכן הטור סי' ש"ט. והרמב"ם ז"ל השמיט לבבא דרישא דמתני' ומבואר הוא דמה שנתן הה"מ בריש פ"ד דשכירות טעם לזה דאפשר שר' יוחנן חולק על האוקמתות האחרונות איננו טעם מספיק. ולענ"ד נראה דיש לומר דס"ל להרמב"ם דכל הרישא דמתני' עם אינך האוקמתות שנאמרו בה ס"ל כסברת אביי בפ' המפקיד דף ל"ו ע"ב בדין פשע בה ויצאת לאגם ומתה כדרכה חייב והא דדחקי לאוקמי הכא בשמתה מחמת אויר ואובצנא ונחש משום דהכא לאו תחלחו בפשיעה הוי כדמסקו התוס' ד"ה ר"י בר חנינא וכו' דלא חשיב הכא פשיעה במה ששינה דיכול להזהר שלא תחליק בהר ושלא תחוס בבקעה וא"כ אינו דומה ממש לדינא דאביי ורבא דהתם ומיהת האי סברא נקטי הני דאמרן כדאביי דאמרינן הואיל והוא שינה הוא גרם לה. דאלו לרבא דס"ל התם פטור אע"ג דהתם במתה כדרכה איירי ע"כ דלית ליה נמי האי סברא דנימא דתלינן שמחמת ששינה בה אירע לה שמתה מדלא מחלק במידי. והתם תחילתו בפשיעה היא ואפ"ה פטור הואיל שאין האונס בא מחמת הפשיעה ומכ"ש הכא דלאו פשיעה מיקרי ולרבא דקי"ל כוותיה בדינא דהתם הכא דלא מיקרי פשיעה לא אמרינן דמחמתו באה לה האונס הזה. וזהו היפוך מסברת התוס' בד"ה הנזכר לענין זה ויש לסברא זו פנים וראיה ממה שפי' המפרשים בשיטה דהמפקיד ואין להאריך: