פני משה על תלמוד ירושלמי כלאים · פרק 4 · הלכה 2 · Segment 4

הדא פאה מה את אמרת בה. כלומר דאיך הדין לעשות צורת הפתח אם מלמעלן על הקנים והיתדות אי אם מן הצד:

אין תימר מלמעלן. מהני הא שמענו דכ"ש דמהני מן הצד שהחבל יותר סמוך לקרקע הוא אבל אין תימר מן הצד א"כ איכא למימר הא מלמעלן לא מהני שאינו נראה כל כך כמו מחיצה:

חסר כאן והכי גרסינן בעירובין ובסוכה אין תימר מלמעלן יאות א"ר חגיי אין תימר מן הצד לא אמר ר' חגיי כלום. דבשלמא אי אמרינן דמלמעלן נמי מהני צורת פתח בעלמא שפיר קאמר ר' חגיי דממתני' מקיפין חבלים שמעינן דאינו מתיר ביותר מעשר מדלא קאמר דבחבל אחד סגי ויקשרנו למעלה על היתדות שמכאן ומכאן אבל אי אמרינן דדוקא מן הצד הוא דמהני בעלמא א"כ לא אמר כלום דלא שמעינן מידי מהאי מתני' כדמסיק לקמיה:

מה נפשך. כלומר דמתמה הש"ס דמ"ש הא מה נפשך מוכחא מהתם דאי מלמעלן נמי מהני הרי מלמעלן יכול ג"כ לעשות אי מן הצד הוא דמהני הרי מן הצד מיהת יכול הוא לעשות אלא ע"כ דאינו מתיר ביותר מעשר ואמאי קאמרת דאין תימר מן הצד לא א"ר חגיי כלום:

תפתר בעשויין כמין דוקרן. שהיתדות שמקיפין עליהן החבלים עשויין כמין הדקר הזה שהוא רחב מלמעלה והולך ומשפע עד שהוא דק ביותר והלכך הוא דקאמר דאי אמרת צורת הפתח דוקא מן הצד לא שמעינן מידי מהאי מתני' דאינו מתיר ביותר מעשר משום דהכא בכה"ג א"א לעשותו מן הצד הואיל והיתדות הן דקין מאוד מן הצד ואין החבל נקשר ועומד עליהן לפי שהולכין להיות משפעין משפעין והחבל נופל מעליהן עד למטה ולעולם אימא לך דבעלמא מתיר צורת הפתח אפי' ביותר מעשר: