פני משה על תלמוד ירושלמי כלאים · פרק 4 · הלכה 2 · Segment 3

מציל משום פיאה. משום צורת הפתח ועל שם שקולעין הגמי מקנה לקנה מלמעלן קרי ליה פאה מלשון פאה נכרית וכלומר דמציל והוי כמחיצה סביב הכרם ומותר לסמוך זרעים מבחוץ:

א"ר יונה. ובפ"ק דעירובין וכן בריש פ"ק דסוכה גריס נמי כאן ר' יוחנן ואיתא לכולא סוגיא דלקמן שם:

כמחיצת שבת. מה שנקרא מחיצה לענין שמותר לטלטל בתוכה בשבת כן היא לענין מחיצת כלאים שתהא מחיצה כזו הפסק בין הכלאים:

לנגנינר. שם מקום:

ובית חברתה היתה נקראת. על שם שהיו זורעין ממינין אחרי' בשדה שבצדה וסמוכה ומחוברת לזו וסמכו על הגדר שהיה מפסיק ביניהן והיה שם בהגדר פרצות יותר מעשר אמות והיה נוטל עצים ודוקרנין עצים משופין כמין דקר וסותם עד שמיעט על פחות מעשר ואמר כזה מהני נמי לענין מחיצות שבת לסתום הפרצה היותר מעשר אפילו באלו עצים דקין כל שהן:

מודה רשב"ל לענין שבת שאין הפאה מצלת יותר מעשר כצ"ל. וכן הוא בעירובין ובסוכה דאע"ג דלענין כלאי' קאמר לעיל נעץ ארבעה קנים וכו' מציל משום פאה והיינו לפי מה שהן ואפי' ביותר מעשר מודה הוא לענין שבת שאין צורת הפתח מתיר בפרצה שהיא יותר מעשר:

מתני' אמר' כן. מהך מתני' ששנינו בעירובין שם שמעינן לה דאין צוה"פ מתיר ביותר מעשר דתנינן התם גבי שיירא שחנתה בבקעה מקיפין שלשה חבלים על היתדות זה למעלה מזה ובין חבל לחבירו פחות מג"ט והוי כלבוד וכן בין החבל התחתון לקרקע פחות מג"ט ושיעור חבלים ועוביין יתר על טפח שיהא בין הכל עשרה טפחים והוי מחיצה לטלטל בתוכה ואם את אומר שהצורת הפתח מתיר אף ביותר מעשר למה לי ג' חבלים הרי די בחבל אחד שיקשור אותו בקנים שמכאן ומכאן ויהא ניתרת כל אורך המחיצה בצוה"פ אלא לאו ש"מ דאין צוה"פ מתיר ביותר מעשר: