משנה
משנה זו דנה בעדים שראו את הירח החדש בליל שבת, האם מותר להם לחלל את השבת, כגון לצאת חוץ לתחום, כדי ללכת ולהעיד לפני בית הדין.
על שני חדשים מחללין את השבת – העדים שראו את הירח מותר להם לחלל את השבת, כדי ללכת ולהעיד לפני בית הדין: על ניסן – משום קביעת חג הפסח וחג השבועות, ועל תשרי – משום קביעת יום הכיפורים וחג הסוכות, שבהן (=ובהן) – בשני חודשים אלו, השלוחין יוצאין לסוריא – כדי להודיע על יום קביעת ראשי חודשים אלו, ובהן (=שבהן) היו מתקנין את המועדות – מפני שבשני ראשי חודשים אלו תלויה קביעת זמן המועדים העיקריים. וכשהיה בית המקדש קיים, מחללין אף על כולן – העדים שראו את הירח בליל שלושים מותר היה להם לחלל את השבת אף על כל החודשים, מפני תקנת הקרבן – כדי שיהיה קורבן המוסף של ראש חודש קרב בזמנו.
עדי החודש מותרים מן התורה לחלל את השבת על כל החודשים, שנאמר: "אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם" (ירושלמי להלן א,י; בבלי ראש השנה כא,ב), וטעם הדבר שהתורה התירה הוא מפני תקנת הקורבן של ראש חודש שיקרב בזמנו. אבל לאחר שחרב בית המקדש התקינו חכמים שלא יהיו העדים מחללים אלא על ניסן ועל תשרי בלבד, מפני שבהם מתקנים את המועדים (בבלי שם). אבל השליחים שיוצאים להודיע באיזה יום נתקדש החודש אינם מחללים שבת לעולם (בבלי שם; ירושלמי שם).
בסגנון המשנה ידועה התופעה, ששי"ן הזיקה משמשת כמו וי"ו החיבור, ולעומתה וי"ו החיבור משמשת כמו שי"ן הזיקה. במשנתנו מופיעים שני חילופי וי"ו החיבור ושי"ן הזיקה. וכך הוא שיעורה של משנתנו: "על שני חודשים מחללין את השבת: על ניסן ועל תשרי, ובהן השלוחין יוצאין לסוריא, שבהן היו מתקנין את המועדות". תקנת המועדות היא נתינת טעם גם לחילול שבת על ידי העדים על ניסן ועל תשרי וגם ליציאת השלוחים לסוריא בחודשים אלו (ראה ראשונים). הצעה זו לפירוש המשנה פותרת קושי בהבנת המשנה.
בין שנראה – הירח החדש, בעליל – בבירור וגלוי לכל, ובין שלא נראה בעליל – כלומר, לא זו בלבד בזמן שהירח החדש לא נראה בעליל, אלא אף בזמן שנראה בעליל, אף על פי שיש לשער שוודאי ראו אותו גם במקום שבית הדין יושבים, מכל מקום מחללין עליו את השבת – העדים צריכים לבוא ולהעיד לפני בית הדין ואין להם לחוש לחילול השבת. רבי יוסי (בן חלפתא, תנא בדור הרביעי) אומר: אם נראה בעליל – אם נראה הירח בבירור וגלוי לכל, אין מחללין עליו את השבת – לפי שוודאי ראו אותו גם במקום שבית הדין יושבים.
• • •
משנה
מעשה שעברו – בדרכם לבית דין, יותר מארבעים זוג – כיתות של עדים שראו את הירח החדש, ומעשה זה היה בשבת, ועיכבן רבי עקיבה (תנא בדור השלישי, מגדולי התנאים) בלוד (עיר במישור החוף) – שלא ילכו למקום בית הדין ביבנה (עיר במישור החוף בדרום), לפי שלא היה צורך בהם, הואיל ונראה הירח החדש בבירור וגלוי לכל; ועשה כן רבי עקיבא, כדי שלא יחללו את השבת שלא לצורך. שלח לו רבן גמליאל (נשיא הסנהדרין ביבנה ותנא בדור השני): אם מעכב אתה את הרבים – שלא יבואו להעיד, נמצאת מְכַשְּׁלָן (מכשל אותם) לעתיד לבוא – שלהבא, כשלא ייראה הירח החדש בבירור וגלוי לכל, יהיו נמנעים מלבוא, כי יאמרו שמן הסתם כבר באו אחרים להעיד.
ארבעים הזוגות של העדים הגיעו ללוד בדרכם להעיד לפני רבן גמליאל ביבנה. רבן גמליאל עמד בראש בית דין ביבנה. בית דין זה תיקן תקנות ופסק הלכות וכן קידש את החודש ועיבר את השנה.
מהקבלת המעשה להלכה שבמשנה לעיל נראה להניח, שתנא קמא כרבן גמליאל ורבי יוסי כרבי עקיבא.
מכשלן
הגרסה בדפוסים "מכשילן". אך הגרסה בכתבי יד של המשנה "מכשלן" בבניין פיעל. בלשון חכמים יש הבדל בין 'מכשיל' בבניין הפעיל (נותן מכשול) ובין 'מכשל' בבניין פיעל (גורם להיות כושל ומתרפה), אך המעתיקים שינו את הצורה בהשפעת לשון המקרא.
• • •
משנה זו דנה בעדים שראו את הירח החדש בליל שבת, האם מותר להם לחלל את השבת, כגון לצאת חוץ לתחום, כדי ללכת ולהעיד לפני בית הדין.
על שני חדשים מחללין את השבת – העדים שראו את הירח מותר להם לחלל את השבת, כדי ללכת ולהעיד לפני בית הדין: על ניסן – משום קביעת חג הפסח וחג השבועות, ועל תשרי – משום קביעת יום הכיפורים וחג הסוכות, שבהן (=ובהן) – בשני חודשים אלו, השלוחין יוצאין לסוריא – כדי להודיע על יום קביעת ראשי חודשים אלו, ובהן (=שבהן) היו מתקנין את המועדות – מפני שבשני ראשי חודשים אלו תלויה קביעת זמן המועדים העיקריים. וכשהיה בית המקדש קיים, מחללין אף על כולן – העדים שראו את הירח בליל שלושים מותר היה להם לחלל את השבת אף על כל החודשים, מפני תקנת הקרבן – כדי שיהיה קורבן המוסף של ראש חודש קרב בזמנו.
עדי החודש מותרים מן התורה לחלל את השבת על כל החודשים, שנאמר: "אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם" (ירושלמי להלן א,י; בבלי ראש השנה כא,ב), וטעם הדבר שהתורה התירה הוא מפני תקנת הקורבן של ראש חודש שיקרב בזמנו. אבל לאחר שחרב בית המקדש התקינו חכמים שלא יהיו העדים מחללים אלא על ניסן ועל תשרי בלבד, מפני שבהם מתקנים את המועדים (בבלי שם). אבל השליחים שיוצאים להודיע באיזה יום נתקדש החודש אינם מחללים שבת לעולם (בבלי שם; ירושלמי שם).
בסגנון המשנה ידועה התופעה, ששי"ן הזיקה משמשת כמו וי"ו החיבור, ולעומתה וי"ו החיבור משמשת כמו שי"ן הזיקה. במשנתנו מופיעים שני חילופי וי"ו החיבור ושי"ן הזיקה. וכך הוא שיעורה של משנתנו: "על שני חודשים מחללין את השבת: על ניסן ועל תשרי, ובהן השלוחין יוצאין לסוריא, שבהן היו מתקנין את המועדות". תקנת המועדות היא נתינת טעם גם לחילול שבת על ידי העדים על ניסן ועל תשרי וגם ליציאת השלוחים לסוריא בחודשים אלו (ראה ראשונים). הצעה זו לפירוש המשנה פותרת קושי בהבנת המשנה.
בין שנראה – הירח החדש, בעליל – בבירור וגלוי לכל, ובין שלא נראה בעליל – כלומר, לא זו בלבד בזמן שהירח החדש לא נראה בעליל, אלא אף בזמן שנראה בעליל, אף על פי שיש לשער שוודאי ראו אותו גם במקום שבית הדין יושבים, מכל מקום מחללין עליו את השבת – העדים צריכים לבוא ולהעיד לפני בית הדין ואין להם לחוש לחילול השבת. רבי יוסי (בן חלפתא, תנא בדור הרביעי) אומר: אם נראה בעליל – אם נראה הירח בבירור וגלוי לכל, אין מחללין עליו את השבת – לפי שוודאי ראו אותו גם במקום שבית הדין יושבים.
• • •
משנה
מעשה שעברו – בדרכם לבית דין, יותר מארבעים זוג – כיתות של עדים שראו את הירח החדש, ומעשה זה היה בשבת, ועיכבן רבי עקיבה (תנא בדור השלישי, מגדולי התנאים) בלוד (עיר במישור החוף) – שלא ילכו למקום בית הדין ביבנה (עיר במישור החוף בדרום), לפי שלא היה צורך בהם, הואיל ונראה הירח החדש בבירור וגלוי לכל; ועשה כן רבי עקיבא, כדי שלא יחללו את השבת שלא לצורך. שלח לו רבן גמליאל (נשיא הסנהדרין ביבנה ותנא בדור השני): אם מעכב אתה את הרבים – שלא יבואו להעיד, נמצאת מְכַשְּׁלָן (מכשל אותם) לעתיד לבוא – שלהבא, כשלא ייראה הירח החדש בבירור וגלוי לכל, יהיו נמנעים מלבוא, כי יאמרו שמן הסתם כבר באו אחרים להעיד.
ארבעים הזוגות של העדים הגיעו ללוד בדרכם להעיד לפני רבן גמליאל ביבנה. רבן גמליאל עמד בראש בית דין ביבנה. בית דין זה תיקן תקנות ופסק הלכות וכן קידש את החודש ועיבר את השנה.
מהקבלת המעשה להלכה שבמשנה לעיל נראה להניח, שתנא קמא כרבן גמליאל ורבי יוסי כרבי עקיבא.
מכשלן
הגרסה בדפוסים "מכשילן". אך הגרסה בכתבי יד של המשנה "מכשלן" בבניין פיעל. בלשון חכמים יש הבדל בין 'מכשיל' בבניין הפעיל (נותן מכשול) ובין 'מכשל' בבניין פיעל (גורם להיות כושל ומתרפה), אך המעתיקים שינו את הצורה בהשפעת לשון המקרא.
• • •