משנה
משנה זו והמשנה שלאחריה דנות בעדים שהם קרובי משפחה.
אב ובנו שראו את החודש – את הירח החדש, ילכו – שניהם למקום בית הדין להעיד, לא שמצטרפין זה עם זה – לקדש את החודש על פי שניהם, שהרי הם פסולים מלהצטרף לעדות מפני שהם קרובים, אלא שמא ייפסל אחד מהן – אם יימצא אחד מהם פסול לעדות, כגון שהוא גזלן או שהוא מהפסולים לעדות המנויים במשנה להלן, יצטרף השני עם אחר – עם עד אחר, ועל פי עדותם הכשרה יקדשו בית הדין את החודש. רבי שמעון (בן יוחאי, תנא בדור הרביעי) אומר: אב ובנו וכל הקרובים כשירין לעדות החודש – אף על פי שהם פסולים מלהצטרף לכל עדות אחרת.
השם "חודש" משמש גם לירח עצמו (כמו במשנה זו), גם לפרק הזמן המוגדר על ידו (כשלושים יום), וגם ליום הראשון של הפרק (היום הראשון בחודש).
• • •
משנה
אמר רבי יוסי (בן חלפתא, תנא בדור הרביעי): מעשה בטוביה הרופא, שראה את החודש בירושלים הוא ובנו ועבדו המשוחרר, וקיבלו הכהנים – בית דין של הכוהנים שהיה בבית המקדש, אותו – את טוביה הרופא, ואת בנו – כעדים כשרים, ופסלו את עבדו – לפי שסבורים היו, שקרובים כשרים לעדות החודש, כדעת רבי שמעון במשנה לעיל, ואילו העבד, אף שהוא משוחרר, פסול לעדות, לפי שאינו מיוחס. וכשבאו לבית דין, קיבלו אותו ואת עבדו – כעדים כשרים, ופסלו את בנו – שקרובים פסולים מלהצטרף לעדות, ואפילו לעדות החודש, כדעת תנא קמא במשנה לעיל.
עבד כנעני (עבד שאינו יהודי) המשתחרר הופך להיות עם שחרורו יהודי גמור.
הכוהנים הקפידו על טהרת הייחוס, ולכן פסלו עבד משוחרר מעדות על ראיית הירח.
בית דין האמור כאן אינו סנהדרין הגדולה של לשכת הגזית, שאיך יעלה על דעתנו שעדי החודש באו לפני כוהנים הדיוטות קודם שהעידו בפני סנהדרין הגדולה שבראשה עמד הכוהן הגדול עצמו. אלא ודאי שהעידו לפני בית דין של כוהנים, מפאת סמכותם במקדש, ולפני בית דין של הפרושים, מפני שהללו לא הכירו בסמכותם של הכוהנים, שהיו מהם צדוקים. המונח בית דין משמש לבית הדין המרכזי של הפרושים, ולא לבית הדין של לשכת הגזית. ואין לומר שבבית דין סתם המשנה מדברת, שהרי קידוש החודש היא אחת מהזכויות של בית הדין המרכזי ("הפרושים ואנשי כנסת הגדולה").
• • •
משנה זו והמשנה שלאחריה דנות בעדים שהם קרובי משפחה.
אב ובנו שראו את החודש – את הירח החדש, ילכו – שניהם למקום בית הדין להעיד, לא שמצטרפין זה עם זה – לקדש את החודש על פי שניהם, שהרי הם פסולים מלהצטרף לעדות מפני שהם קרובים, אלא שמא ייפסל אחד מהן – אם יימצא אחד מהם פסול לעדות, כגון שהוא גזלן או שהוא מהפסולים לעדות המנויים במשנה להלן, יצטרף השני עם אחר – עם עד אחר, ועל פי עדותם הכשרה יקדשו בית הדין את החודש. רבי שמעון (בן יוחאי, תנא בדור הרביעי) אומר: אב ובנו וכל הקרובים כשירין לעדות החודש – אף על פי שהם פסולים מלהצטרף לכל עדות אחרת.
השם "חודש" משמש גם לירח עצמו (כמו במשנה זו), גם לפרק הזמן המוגדר על ידו (כשלושים יום), וגם ליום הראשון של הפרק (היום הראשון בחודש).
• • •
משנה
אמר רבי יוסי (בן חלפתא, תנא בדור הרביעי): מעשה בטוביה הרופא, שראה את החודש בירושלים הוא ובנו ועבדו המשוחרר, וקיבלו הכהנים – בית דין של הכוהנים שהיה בבית המקדש, אותו – את טוביה הרופא, ואת בנו – כעדים כשרים, ופסלו את עבדו – לפי שסבורים היו, שקרובים כשרים לעדות החודש, כדעת רבי שמעון במשנה לעיל, ואילו העבד, אף שהוא משוחרר, פסול לעדות, לפי שאינו מיוחס. וכשבאו לבית דין, קיבלו אותו ואת עבדו – כעדים כשרים, ופסלו את בנו – שקרובים פסולים מלהצטרף לעדות, ואפילו לעדות החודש, כדעת תנא קמא במשנה לעיל.
עבד כנעני (עבד שאינו יהודי) המשתחרר הופך להיות עם שחרורו יהודי גמור.
הכוהנים הקפידו על טהרת הייחוס, ולכן פסלו עבד משוחרר מעדות על ראיית הירח.
בית דין האמור כאן אינו סנהדרין הגדולה של לשכת הגזית, שאיך יעלה על דעתנו שעדי החודש באו לפני כוהנים הדיוטות קודם שהעידו בפני סנהדרין הגדולה שבראשה עמד הכוהן הגדול עצמו. אלא ודאי שהעידו לפני בית דין של כוהנים, מפאת סמכותם במקדש, ולפני בית דין של הפרושים, מפני שהללו לא הכירו בסמכותם של הכוהנים, שהיו מהם צדוקים. המונח בית דין משמש לבית הדין המרכזי של הפרושים, ולא לבית הדין של לשכת הגזית. ואין לומר שבבית דין סתם המשנה מדברת, שהרי קידוש החודש היא אחת מהזכויות של בית הדין המרכזי ("הפרושים ואנשי כנסת הגדולה").
• • •