קרבן העדה על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 4 · הלכה 4 · Segment 6

גר שמת. ואין לו יורשין וכל נכסיו הפקר:

יצאו לחירות. שהן קודמין לכל אדם להחזיק בעצמן מן ההפקר לפיכך יוצאין לחירות:

ופריך למה. יוצאין לחירות לא יהא אלא הפקר הא אין כאן מי שיתן להם גט שחרור ואנן אמרין המפקיר עבדו צריך גט שחרור:

ומשני שהן יצאו במיתת רבן. דמאי טעמא אמרינן המפקיר עבדו צריך גט שחרור משום דבעינן דומיא דאשה מה אשה אינה יוצאה בהפקר אף עבד כן אבל השתא שמת מה אשה משתלחת בלא גט אף עבדיו כן:

ה"ג מעתה אפי' קטנים כיון שהן יוצאין במיתת רבן אפי' קטנים נמי יצאו לחירות:

ופריך מחלפא שיטתיה דריב"ל. קשיא דריב"ל אדריב"ל:

ה"ג אינו רשאי לשעבד בו וצריך לכתוב לו גט שחרור שמע ר' יוחנן ואמר יפה לימדני ריב"ל והכא אמר הכין אמרין מה דאריב"ל לשעבר דלא יהב לא יהב דלמא הלכה כאבא שאול אמתיה וכו'. וה"פ צריך לכתוב לו גט שחרור דגט שחרור מגט אשה ילפינן וכדלעיל א"כ נילף נמי מאשה מה אשה בין גדולה בין קטנה יוצאת במיתת בעלה אף עבד בין גדול בין קטן יוצא במיתת רבו ומשני אמרין מה דאריב"ל בדיעבד דלא מצי למיהב ליה גט שחרור כגון הכא שמת הוא דאמר הלכה כאבא שאול:

אמתיה דרבה בר זוטרא ערקת וכו'. שפחתו של רבה בר זוטרא ברחת מיניה ואתייאש ממנה:

מהו. שיהא צריך לכתוב לה גט שחרור:

א"ל אם כתבת. אם תכתוב לה גט שחרור יפה אתה עושה דלכתחלה צריך לכתוב לה גט שתרור א"נ כי היכי דתנשא לבן חורין דבלאו גט שחרור אסורה בבן חורין א"כ כיון דהיא מעוכבת גט שחרור אסורה בעבד ובבן חורין:

ה"ג עבד שנשא בת חורין לפני רבו יצא לחירות. דאי לאו דשחרריה לא הוה שביק ליה למנסב בת חורין:

זכה. וקידושין אלו הן קידושין:

אהן תנייא קדמייא. הך ת"ק דהיינו ר' ישמעאל בר' יוסי כר' ס"ל דאמר זכה הלכך אמר דיוצא בו לחירות: