מי משחרר. הא דתנן במתני' ושחררו מי שחררו רבו הראשון או רבו השני:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 4 · הלכה 4 · Segment 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בין רבו ראשון. ושורת הדין אין העבד חייב כלום לרבו השני דשחרור מפקיע מידי שיעבוד אלא מפני תיקון העולם שמא ימצאנו בשוק ויאמר לו עבדי אתה כופין את רבו השני ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על דמיו:
בין רבו השני. דכיון דעשאו לו אפותיקי הרי הוא שלו ומצי לשחררו שורת הדין שאין העבד חייב כלום לרבו הראשון אפי' על העודף מחובו של השני שהרי עשאו אפותיקי לשני אלא מפני תיקון העולם שמא ימצאנו בשוק ויאמר לו עבדי אתה כופין את רבו הראשון ועושה אותו בן חורין:
אלא רבו הראשון. שגופו קנוי לו אבל רבו השני לא שהרי אין לו עליו אלא שעבוד לחוד:
מתניתא. ברייתא פ' כל שעה קשיא לרב:
ישראל שהלוה עכו"ם על חמצו. ולא אמר מעכשיו יהא קנוי לך מותר בהנאה דלעולם ברשות העכו"ם הוה דאין בעל חוב קונה משכון:
ה"ג אין תימר ברשות ישראל הוא. ואי כרב דאמר כיון שהלוה עליו ברשותו קאי אמאי מותר בהנאה הא חמץ של ישראל הוא:
מה עבד לה. רב במאי מוקי לה:
קל הוא בשחרור. הקילו חכמים בשחרור אע"פ שאינו שלו לגמרי אפ"ה אם. שחררו מהני דהא מתחייב הוא במצות:
כהדא דתני. מהך ברייתא איכא סייעתא דהקילו חכמים בשחרור:
מכרו. רבו הראשון אינו מכור ש"מ דאינו כשלו ואפ"ה אם שחררו משותרר וטעמא משום דהקילו בשחרור:
חייליה דר"י. כחו וראייתו דר"י מהא:
מן הדא. ממשנתינו:
אינו כותב. שטר על דמיו אלא המשחרר כותב שטר על הדמים ואס"ד רבו השני שחררו למאן כותב הלא הוא שהפסיד לעצמו:
אלו המשעבד וכו'. טעמא דרשב"ג מפרש למה כותב רבו הראשון דהיינו המשחרר משום דשחרורו הוא כמכר וחייב לשלם משלו ל"א קושיא היא דפריך הש"ס למה לא יכתוב העבד שטר על דמיו הא שיעבודו של השני עליו ולא יהא אלא שדה המשועבדת לבעל חוב ומכרו שהמלוה טורף מיד הלקוחות:
ה"ג פתח לנו ר"י פתח מאיר כאורה וכ"ה בפסחים. וה"פ פתח לנו ר"י פתח קטן ומאיר כחלון גדול:
לא מצינו עבד משתחרר וחוזר ומשתעבד. כיון שנאסר איסור שאין לו פדיון לא עדיף בעל חוב שטרף מנתינת דמים והיינו דוקא רבו הראשון אבל לא השני:
ופריך מעתה. שאין העבד משתעבד לאחר שחרורו מרבו הראשון למה קאמר ת"ק שהעבד כותב שטר על דמיו לרבו השני:
א"ר אילא. היינו טעמא טובה היא לעבד שיתן לרבו השני דמי שווי' או כפי חובו שלא יאמר לו רבו השני עבדי אתה ולא יוציא לעז על בניו:
כמה דר"מ קונס בדברים. דקונס במאן שעשה שלא כהוגן דאפי' היתר שיש באותו מעשה מפסיד:
כן רשב"ג קונס בדברים. כיון דעביד איסורא ושחרר העבד מחייב נמי לשלם היזיקו של השני והעבד פטור:
שטר שיש בו רבית. שכתוב בו פלוני לוה מפלוני מנה בשכר כך וכך לשנה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 04cc122bcacd3225f018cb64327cf5aa64e3dd33bc35c1ef7dcb7cc316098552