שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי חגיגה · פרק 3 · הלכה 4 · Integer 3

פתר לה שלא בשעת הבד אית לך מימר שלא בשעת הגת כו'. —צ"ל: פתר לה שלא בשעת הבד ואפי' תימר שלא בשעת הבד (והסופר השמיט מן "הבד" עד "הבד") אית לך מימר שלא בשעת הגת (פי' דתנן ברישא שם "הבדדין והבוצרין כיון שהכניסן לרשות המערה דיו", הרי דתני "בוצרין" וליכא לשנויי שלא בשעת הגת שהרי אין בוצרין אלא בשעת בצירה) א"ר יצחק ב"ר לעזר תיפתר קודם עד כו'.

עברו הגיתות והבדים הטהרות טמאות ויש כלי חרש משהוא מיטהר חוזר ומיטמא כו'. —צ"ל: ויש לך דבר משהוא מיטהר חוזר ומיטמא (פי' דחזינן הכא דיין ושמן של ע"ה טהורין בשעת הגיתות והבדים וכשעברו הגיתות והבדים מחזיקין היין והשמן של ע"ה לטמאין) ולית כל אילין מילייא כן אלא כיני נגעו בו טהרות קודם לגיתות ולבדים הטהרות טמאות בשעת הגיתות והבדים הטהרות טהורות (כגירסת ק"ע) ויש לך דבר (ונוסח שלפנינו כאן נשתרבב מלמטה) משהוא מיטמא חוזר ומיטהר ולית כל אילין מילייא כן (פי' כמו הפותח את חביתו קודם הרגל הוא טמא ובשעת הרגל הוא טהור עבר הרגל שוב הוא טמא) אלא כיני נגעו בו טהרות בשעה שהוא מלא הטהרות טהורות (פי' שאם הביאו לו חבית מליאה יין בשעת הגיתות וטהרות נגעו בחבית זו הרי הן טהורות שאי אפשר שהחבית עצמה תהיה טמאה והיין שבתוכה טהור) פינהו הטהרות טמאות (פי' אף באותה חבית עצמה אחר שפינה היין ממנה הרי היא טמאה שהרי אין נאמנין אפי' על כלי חרס הדקין אלא מן המודיעית ולפנים).