ההן דשחק. האי דכותש מלח:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 7 · הלכה 2 · Segment 38
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
חסף. או כתש חרס או פלפלין:
ההן דחשר גורגבסין. האי מאן דמנפה סובין או מוץ של תבואה או חול או עפר לנקותן מן הצרורות שבתוכן חייב משום מרקד:
ההן דגבל גורגבסין וכו'. המגבל סובין או עפר או קילורי' סממנין כתושין לעשות מהן קילורין או מלוגמא והם תחבושת למכה:
תמן. גבי מנחות אמרינן בפ' כל המנחות אם עשאן מחמץ חייב על כל מעשה בפני עצמו:
והכא את אמר הכין. דכולהון משום לש והעושה אותן בשבת בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת:
אלא תמן יש לו לחלוק. דאפייה יצאה מן הכלל שהרי כבר נאמר לא תעשה חמץ ולמה כתיב תו לא תאפה חמץ אלא ללמד כל שהיא מיוחדת מעשה יחידי חייבין עליה בפני עצמה אף אני אביא לישתה ועריכתה חייבין על כל אחת ואחת:
ופריך את חמי אפייה תולדה דבישול. היא ולמה תנא האופה באבות מלאכות ולא תנא המבשל:
אלא. בשביל שהתחיל התנא בסדר העיסה איך הוא עושה שיהיה לו עיסה זורע תחלה וכו' תני נמי אפייה במקום בישול:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 086e228610b40f74d94ec646453f267049327e33c9eeb0c7423e8e4cc90c9bda