קריאה במקור

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 7 · הלכה 2 · Segment 19

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

ופריך כל אבות מלאכות מן המשכן למדו. ולאיזה צורך היתה החרישה במשכן:

ומשני שהיו חורשין ליטע סממנין. שהיו צריכין לשמן המשחה ולצבוע תכלת ועורות אלים וכדפירשתי במתני' זכרותה של חיטה. הוא המקום החד שבראש אחד של חטה:

תמן תנינן. לקמן ס"פ ר"ע:

חטים מדיות. חטים שבאין ממדינת מדי:

עשו אותן כשאר זרעוני גינה שאינן נאכלין. דליחייב על שתי חיטין אף על פי שאין בהן גרוגרת:

ה"ג כל דבר שהוא וכו':

המדייר. מכניס כל בהמותיו לשדה אחת שתזדבל לשון דיר של בהמה:

המעדר. חופר במרה בקרקע במקום שאין יכולין לחרוש:

המכבד. את הבית:

המרבץ. את הבית במים להרביץ האבק שלא יעלה:

המפעפע גושים. משבר חתיכות עפר הדבוקים יחד כדי שיהיו רפוים לזרוע בהם:

המברה בחרשים. חותך ביערים אילנות קטנים שיגדלו ויתעבו הגדולים א"נ מברר ביערים האילנות איזהו ראוי לקצוץ או ליטע במקום אחר:

המצית את האור בחישת קנים. שעומדים קנים בשדהו ומעכבים את המחרישה ומצית בהן האור לבערם מן השדה:

ובאגם תמרים. המצית את האור באגם שיש בה תמרים רעים:

וכרבי זעירא. דאמר בפ"ג דשביעית דלכך אין עושין אמה בתחלה במועד ובשביעית מפני שהוא מכשיר צדדיה לזריעה א"כ בשבת חייב משום חורש:

המסקל. שמסלק את האבנים מן השדה לשון סקלו מאבן:

הבונה מדריגות. מעלות על פי הגאיות שלא יחליקו בירידתן לקחת המים שנתקבצו בעמק באותן הגומות להשקות בהן השדה:

נקעים. הן בקעים שבקרקע:

עוגיות. חופר גומא תחת הגפן ליתן בה מים:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: 086e228610b40f74d94ec646453f267049327e33c9eeb0c7423e8e4cc90c9bda