ועשה אחת ועשה הנה. הוה מצי למכתב וכתיב ועשה מאחת ועשה מהנה מ"ם היתירה למדרש קאתי וגם הנה מיותר דה"מ למכתב ועשה אחת ולמשתק דרוש ביה הכי:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 7 · הלכה 1 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ועשה מאחת לחייב על כל אחת ואחת. דה"ק ועשה מאחת שבת אחת הוא מחלל וחייב הנה חטאו' הרבה כגון שגגות שבת וזדון מלאכות:
הנה לחיי' על כולהן אחת. פעמים שהוא עושה הנה מלאכות הרבה ואינו חייב אלא אחת כגון שגגת שבת וזדון מלאכות:
מהנה לחייב על תולדות:
ופריך או נימר. דקרא ועשה מאחת מהנה בעכו"ם מדבר דהא האי קרא בחטאת סתמא כתיב ונדרשיה נמי בעכו"ם:
תני ר' זכיי. ור"י אמר שטעה מעתה יש לפרש קרא בעכו"ם וכדמסיק:
לחייב על כל אחת ואחת. דיליף מהשתחואה יתירא דכתיב בעכו"ם דלחלק יצאה:
בבלייא. ר' זכיי מבבל היה וא"ל ר"י עברת תלת נהרין שההולך מבבל לא"י צריך לעבור ג' נהרות כלומר שכך מהלך גדול הלכת ללמוד תורה וסכנת לעבור על ג' נהרות:
ואיתברית. ונשברת וטעית דאינו חייב אלא אחת השתחואה לאו לחלק יצאה ל"א עברת תלת נהרין דרשת מ"ם דמאחת ומ"ם דמהנה והנה ואיתברית דאפילו הכי אינו חייב אלא אחת והראשון עיקר:
עד לא יתברינה וכו'. סתמא דש"ס פריך איך עלה על דעת לפרש ועשה מאחת מהנה על עכו"ם ממה נפשך עד שלא טעה ולא דריש השתחואה יתירה דכתיב בעכו"ם לחלק א"כ לא היה חייב על כולן אלא אחת:
יש כאן אחת. שאינו חייב אפי' עשה הנה:
אין כאן בעכו"ם הנה. שיהא חייב הרבה:
מן דתברה בידיה. וסובר דהשתחואה לחלק יצאה:
יש כאן הנה. פעמים שהוא עושה אחת כגון שעשה אלו עבודות זיבח וקיטר וכו' בהעלם אחת חייב הנה:
אין כאן אחת. דלמאי אתא א"נ עד דלא תברי' קודם שהשיב ר"י שטעה ומדתברי' היינו משאמר לו ר"י דטעה ואין חילוק בין שני פירושים אלו:
והיכן בעכו"ם. סיומא דקושיא הוא ואיך אפשר לאוקמ' בעכו"ם:
ומשני ובעבודת' ובעבודת גבוה ובהשתחוייה. בהני תלת איכא לאוקמי כולא קרא כדמפרש ואזיל:
בעבודתה. בעבודה שועבדין אותה אף על גב דלאו כעין פנים הוא שאין עובדין בעבודה כזו לגבוה חייב עליה:
לחייב על כל אחת ואחת. אפי' יש לה עבודות הרבה ועשאן בהעלם אחד חייב על כל אחת ולהכי איצטריך מאחת:
בעבודת גבוה. דהיינו ד' עבודות דקחשיב ר' זכיי שבהן עובדין לגבוה:
לחייב על כולהון אחת. כרבי יוחנן ומהנה קדריש לה:
בהשתחווייה לחייב על מקצתה. היינו שלא השתחווה בפישוט ידים ורגלי' אפ"ה חייב עליה והכי דריש לה ממ"ם דמהנה ל"א שהיה שוגג בהשתחוייה וזדון בעכו"ם או זדון בהשתחויי' ושוגג בעבודה מקצתה קרי ליה:
כתיב. לבתר ועשה מאחת מהנה כתיב אם הכהן וגו' מצות שהמשיח מביא עליהן פר איירי קרא:
יצאה עכו"ם שאינה מביא עליה משיח פר אלא שעירה. כיחיד הלכך ליכא לאוקמי קרא דמאחת בעכו"ם:
הרי חלבים ועריות. וה"ה לשאר חייבי כריתות:
הרי משיח מביא עליהן פר. נוקמי לקרא דמאחת בהני נמי:
משני לא אתינן מתני. אי אפשר למתניי' בהני אלא בדברים שיש להן תולדת כגון שבת ועכו"ם ותולדות דעכו"ם כגון שבר מקל לפניה שהיא תולדה דהשתחווייה אבל חלבי' ועריות אין להן תולדות כלל:
עריות. נמי לית בהו תולדות שבפי' עשה הכתוב בהן המערה דהיינו הכנס' העטרה כגומר כל הביאה:
חברייא אמרין. דלאו מאחת מהנה קדרשי:
שבת הוא לה'. דמשמע לכל שבת בפני עצמו חייב:
לא העושה בו ובחבירו. כגון שעשה מלאכה בין השמשות שבין שבת ויה"כ דאין מצטרפין שני הימים לחייב עליה:
את אמר. מכאן שמעי' דאין השבתות מיצטרפות מיבעיא לן אם חולקות כגון שעשה מלאכה בשבת ובאותו העלם עשה גם ביה"כ מי אמרינן דהימים מחלקין וחייב על כל אחד או לא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 086e228610b40f74d94ec646453f267049327e33c9eeb0c7423e8e4cc90c9bda