מונה ששה. מיום ששם אל לבו שכחתו ומשמר השביעי:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 7 · הלכה 1 · Segment 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אין אישתבאי בתלתא. אם נשבה בין העכו"ם בשלישי בשבת אעפ"י שעושה כרנב"י שמונה ששה ועושה שבת חמשה ועושה שבת וכו' אפ"ה הוא עובד בכל המנין בשבת ולא הועיל כלום במנינו דלעולם יום מנוחתו בחול דוקא ולא בשבת:
רב הוה חיילי'. כלומר טעמא דרנב"י די"ל דסובר כרב:
לתרין מחזירין. כשהוא חוזר לעשות כן שני פעמים אי אפשר שלא ישבות פעם אחד בשבת:
ופריך ואין לא לתמוה. וכי אין לתמוה למה לא יחוש לכל הימים:
כהדא וכו'. כמי שקידש אשה במדינת עילם ול"נ דהגיר' וקידש אשה בעולם ואינו יודע איזו היא ובאיזו מקום הוא:
ריב"א. אומר דפליגו ר"י ורשב"ל:
חושש לכל הנשים. דכי הדר נסיב האי גברא איתתא דלמא אמה או אחותה הוא נסיב:
אינו חושש. דבטילה היא ברובא וקשיא לר"י ה"נ ניחוש לכל הימים ויהא אסור לעשות מלאכה בכולן שמא שבת היא. ומשני תמן גבי קידוש אשה יש לו תקנה שיכול לישא גיורת או משוחררת שנתגיירה או שנשתחררה לאחר שקידש אשה שבודאי בזמן שקידש אשה לא קידש זו:
הכא מה תקנה יש לו שלא ימות ברעב. ועושה בכל יום מלאכה כדי קיום נפש אבל יכול להלוך בכל יום כל מה שירצה דאל"ה לא יגיע ליישוב לעולם:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 086e228610b40f74d94ec646453f267049327e33c9eeb0c7423e8e4cc90c9bda