קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 7 · הלכה 1 · Segment 3

אנן תנינן. ברישא דמתניתין:

ר' לעזר. הי' שונה כמתני' כל השוכח ור"י היה שונה כתנא דבי ר' כל שאינו יודע עיקר שבת:

הא ר"ל אמר וכו'. כלומר גופא אמר ר"ל:

הא אם אינו יודע כל עיקר פטור. כך סלקא אדעתין למידק מיניה:

מן מה דרב תני. כמתני' כל השוכח עיקר שבת ואפ"ה פתר לה באינו יודע עיקר שבת ש"מ מאן דתני השוכח ה"ה לאינו יודע נמי מחיי' אחת אלא ששונה המשנה כאשר קיבלה מרבו:

קטן שנשבה בין העכו"ם. ולא ידע מעולם שיש שבת בתורה:

הדא אמרה הוא הדא הוא הדא. פי' זאת אומרת דשוכח ואינו יודע עיקר שבת שוין:

הא אר"י כל שאין וכו'. כמו גופא אר"י:

הא אינו יודע ושכח. סלקא אדעתין דחייב על כל שבת ושבת:

כל הדא הלכתא. כולה מתני' כר' ליעזר. דכריתות פ' אמרו לו דסובר דחייב על כל אחת ואחת:

ברם כרבנן. אבל רבנן דר"א והיינו ר"ע דשאל מר"א אם חייב בזדון שבת ושגגת מלאכות על כל מלאכה ומלאכה:

אינו חייב אלא אחת. על כל אב מלאכה וכן בשגגת שבת וזדון מלאכות אינו חייב אלא אחת על כולן דלא אמרינן ימי' שבינתים הווין ידיעה לחלק:

הדא אמרה היא הדא היא הדא. דכיון דר' ליעזר מנדה יליף לחייב בשגגת שבת וזדון מלאכות א"כ בשוכח עיקר שבת נמי פטור כמו נדה בשלמא אם אמרי' דמקרא יליף דמדכתיב שמירה אחת לשבתות הרבה ושמירה לכל שבת ושבת ומוקמינן קרא במסתבר שפיר איכא למימר דמוקמינן שמירה אחת לשבתות הרבה לאינו יודע עיקר שבת ושמירות לכל שבת לשוכח אבל אי מנדה יליף ודאי שניהם אחת הם ואין חילוק בין שוכח לאינו יודע עיקר שבת:

את מה שמעת מן אבוך. ר' יוסי:

אמר כרבי יוחנן. שמע מאביו:

לא אמר כן. בריה דר' יוסי הוה פשט עם בריה דר"י. היה יושב ולומד עם בנו של ר' יוסי:

ושמע ממנו. דכר' ליעזר נוטין הדברים: