אור לישרים על תלמוד ירושלמי שקלים · פרק 8 · הלכה 3

משנה
בשר קדשי קדשים – כגון עולות, חטאות ואשמות, שניטמא, בין באב הטומאה, בין בוולד הטומאה – בין שנטמא הבשר בטומאה חמורה ובין שנטמא בטומאה קלה, בין בפנים, בין בחוץ – בין שנטמא הבשר בעזרה ובין שנטמא חוץ לעזרה, -
בית שמי (בני בית המדרש שיסד שמאי, מחכמי הזוגות) אומרים: הכל ישרף בפנים – בבית הדשן שבעזרה, שהיו שורפים בו את הקודשים שנפסלו בקודש שצריכים להישרף בקודש, חוץ משניטמא באב הטומאה בחוץ – שהואיל ונטמא בטומאה חמורה חוץ לעזרה, אין מכניסים אותו לעזרה לשורפו, אלא שורפים אותו חוץ לעזרה, בבית הדשן שבהר הבית.
בית הלל (בני בית המדרש שיסד הלל, מחכמי הזוגות) אומרים: הכל ישרף בחוץ – חוץ לעזרה, חוץ משניטמא בולד (במסירה שלפנינו כתב הסופר בטעות 'באב' ומגיה הגיה 'בולד') הטומאה בפנים – שהואיל ונטמא בטומאה קלה בעזרה, שורפים אותו בעזרה.
רבי אליעזר (בן הורקנוס, תנא בדור השני) אומר: שניטמא באב הטומאה – בשר קודשי קודשים שנטמא באב הטומאה, שהיא טומאה חמורה, בין בפנים, בין בחוץ – בין שנטמא בעזרה ובין שנטמא חוץ לעזרה, - ישרף בחוץ – אפילו נטמא בפנים, אין משהים את הטומאה בפנים, ושורפים את הבשר בחוץ; שניטמא בולד הטומאה – בשר שנטמא בוולד הטומאה, שהיא טומאה קלה, בין בחוץ, בין בפנים - ישרף בפנים – אפילו נטמא בחוץ, שורפים אותו בפנים.
רבי עקיבה (תנא בדור השלישי, מגדולי התנאים) אומר: מקום טומאתו שם שריפתו – אם נטמא הבשר בפנים, אפילו באב הטומאה, שהיא טומאה חמורה, שורפים אותו בפנים, ואם נטמא הבשר בחוץ, אפילו בוולד הטומאה, שהיא טומאה קלה, שורפים אותו בחוץ.

בית שמאי, בית הלל ורבי אליעזר סוברים, שמעיקר הדין, כל קודשי קודשים שנטמאו יש לשרוף בעזרה, אלא שחכמים גזרו במקרים מסוימים לשרוף בחוץ. לפי בית שמאי גזרו רק על מה שנטמא בטומאה חמורה בחוץ, לפי בית הלל גזרו על הכל חוץ ממה שנטמא בטומאה קלה בפנים, ולפי רבי אליעזר גזרו על כל מה שנטמא באב הטומאה. ואילו רבי עקיבא סובר, שמעיקר הדין, מה שנטמא בפנים - צריך לשרוף בפנים, ומה שנטמא בחוץ - צריך לשרוף בחוץ (רש"ס).

בתוספתא שקלים ג,טז שנו: בשר קודשי הקודשים שנטמא, בין באב הטומאה, בין בוולד הטומאה, בין בפנים ובין בחוץ - בית שמיי אומרים: הכל יישרף בפנים, חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ. ובית הלל אומרים: הכל יישרף בחוץ, חוץ משנטמא בוולד הטומאה בפנים. רבי ליעזר אומר: שנטמא באב הטומאה, בין בפנים, בין בחוץ - יישרף בחוץ; ושנטמא בוולד הטומאה, בין בחוץ, בין בפנים - יישרף בפנים. - רבי יהודה אומר: רבי ליעזר אומר כדברי בית שמיי, רבי עקיבא אומר כדברי בית הלל (רבי אליעזר ורבי עקיבא לא נחלקו בזה, אלא רבי אליעזר סובר כבית שמאי ורבי עקיבא כבית הלל).
ובספרא 'צו' פרשה ג נאמר: בשר קודשי קודשים שנטמא, בין באב הטומאה, בין בוולד הטומאה, בין בפנים, בין בחוץ - בית שמאי אומרים: הכל יישרף בפנים (אפילו נטמא באב הטומאה בחוץ), ובית הלל אומרים: הכל יישרף בחוץ, חוץ משנטמא בוולד הטומאה בפנים; דברי רבי מאיר. - רבי יהודה אומר: בית שמאי אומרים: הכל יישרף בפנים, חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ, ובית הלל אומרים: הכל יישרף בחוץ, חוץ משנטמא בוולד הטומאה בפנים. רבי אליעזר אומר: שנטמא באב הטומאה, בין בפנים, בין בחוץ - יישרף בחוץ; שנטמא בוולד הטומאה, בין בחוץ, בין בפנים - יישרף בפנים. רבי עקיבא אומר: נטמא בחוץ, בין באב הטומאה, בין בוולד הטומאה - יישרף בחוץ; נטמא בפנים, בין באב הטומאה, בין בוולד הטומאה - יישרף בפנים.

אין מחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה בדברי בית הלל אלא בדברי בית שמאי בלבד. לדברי רבי יהודה בתוספתא לא נחלקו רבי אליעזר ורבי עקיבא, אלא רבי אליעזר בשיטת בית שמאי ורבי עקיבא בשיטת בית הלל, ולדברי רבי יהודה בספרא נחלקו רבי אליעזר ורבי עקיבא, ושני תנאים הם בשיטת רבי יהודה, ורבי סתם במשנתנו כאן כדעת רבי יהודה בספרא.

כעין מחלוקת בית שמאי ובית הלל במשנה זו אף במשנה מעשר שני ג,ט לעניין מעשר שני שנכנס לירושלם ונטמא באב הטומאה או בוולד הטומאה האם נפדה ונאכל בפנים או בחוץ. וכעין תוספתא זו אף בתוספתא מעשר שני ב,טז.
• • •

תלמוד
כעין סוגיה זו שלהלן אף בירושלמי מעשר שני ג,ח.
אב הטומאה הוא הדרגה העליונה של טומאה (מלבד טומאת מת, שהיא אבי אבות הטומאה), שממנה מסתעפות תולדות: ראשון לטומאה, שני לטומאה, שלישי לטומאה ורביעי לטומאה. כל הדרגות שלמטה מאב הטומאה נקראות ולד הטומאה. ההבדל בין אב הטומאה לוולד הטומאה הוא: אב הטומאה מטמא אף אדם וכלים, ולד הטומאה מטמא רק אוכלים ומשקים ולא אדם וכלים. מלבד אבות הטומאה של תורה, ישנם אבות הטומאה מדברי חכמים, וטומאתם בדרגת אב הטומאה לטמא אדם וכלים. כל הנטמא מחמת אב הטומאה של תורה הרי הוא ולד הטומאה של תורה, וכל הנטמא מחמת אב הטומאה של דברי חכמים הרי זה ולד הטומאה של דבריהם.
מביאים מחלוקת: בר קפרא (בדור המעבר שבין התנאים לאמוראים) אמר: אב הטומאה - דבר תורה – אב הטומאה האמור במשנתנו הוא כל הטמא טומאה שהיא מן התורה, ואפילו בדרגת ראשון ושני לטומאה, אבל וולד הטומאה - מדבריהן – ולד הטומאה האמור במשנתנו הוא כל הטמא טומאה שהיא מדברי חכמים ולא מן התורה, ולפי זה, בשר שנטמא בוולד הטומאה הוא כגון בשר שנגע בכלי שנטמא במשקים טמאים, שהכלי טמא בדרגת שני לטומאה מדבריהם.
רבי יוחנן (גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני) אמר: בין זה ובין זה - דבר תורה – גם אב הטומאה וגם ולד הטומאה האמורים במשנתנו הם כל הטמאים טומאה שהיא מן התורה, ולפי זה, בשר שנטמא באב הטומאה הוא כגון בשר שנגע בשרץ מת או בנבילה, שהם טמאים בדרגת אב הטומאה מן התורה, ובשר שנטמא בוולד הטומאה הוא כגון בשר שנגע בכלי שנטמא בשרץ מת או בנבילה, שהכלי טמא בדרגת ראשון לטומאה מן התורה.

מחלוקת אמוראים זו נאמרה גם בירושלמי פסחים א,ו.

ומקשים (על פרשנות רבי יוחנן לדברי בית שמי): וקשיא דרבי יוחנן על דבית שמי – וקשָׁה (דעתו) של רבי יוחנן על (שיטתם) של בית שמאי (לפי שיטתם של בית שמאי במשנה כאן קשה על דעתו של רבי יוחנן), דבית שמי אומרים (אמרין): הכל ישרף בפנים, חוץ משניטמא באב הטומאה בחוץ. (ויש להקשות:) מה בין אב (המילה 'אב' נוספה במסירה שלפנינו בין השיטין על ידי מגיה, אבל כך צריך לומר, ונמצא בנוסח הבבלי של מסכת שקלים ובמקבילה שבמעשר שני) הטומאה בחוץ, מה בין וולד הטומאה בחוץ? – מה ההבדל בין בשר קודשי קודשים שנטמא באב הטומאה בחוץ ובין בשר שנטמא בוולד הטומאה בחוץ? זה וזה לא דבר תורה הוא? – וכי אב הטומאה וולד הטומאה אינם טמאים מן התורה?! והלא לדעת רבי יוחנן, גם זה וגם זה טמאים מן התורה! ואם כן, מדוע לפי שיטת בית שמאי בשר קודשי קודשים שנטמא באב הטומאה בחוץ - נשרף בחוץ, ובשר שנטמא בוולד הטומאה בחוץ - נשרף בפנים? והרי שניהם נטמאו בחוץ וטומאתם מן התורה! ולכן היה לבית שמאי להשוות מידותיהם ולומר ששניהם יישרפו בחוץ!

קושיה זו שהקשו על דעתו של רבי יוחנן לפי שיטתם של בית שמאי, אינה קשה על דעתו של בר קפרא לפי שיטתם של בית שמאי, מכיוון שלדעת בר קפרא אב הטומאה טמא מן התורה וולד הטומאה טמא מדברי חכמים, ולכן בשר קודשי קודשים שנטמא באב הטומאה בחוץ - נשרף בחוץ, ובשר שנטמא בוולד הטומאה בחוץ - נשרף בפנים.

ומקשים עוד: ואפילו על דבית הלל לא (בכתב יד שקלים: 'לית היא') מקשייא?! (בתמיהה) – (וכי) אפילו על (שיטתם) של בית הלל אין היא מוקשית?! (וכי אין דעתו של רבי יוחנן קשה אפילו לפי שיטתם של בית הלל?! הרי לא רק לפי שיטתם של בית שמאי קשה על דעתו של רבי יוחנן, אלא גם לפי שיטתם של בית הלל במשנה כאן קשה על דעתו של רבי יוחנן!) דבית הלל אמרין – אומרים: הכל ישרף בחוץ, חוץ משניטמא בוולד הטומאה בפנים. (ויש להקשות:) מה בין וולד הטומאה בפנים, מה בין אב הטומאה בפנים? – מה ההבדל בין בשר קודשי קודשים שנטמא בוולד הטומאה בפנים ובין בשר שנטמא באב הטומאה בפנים? זה וזה לא דבר תורה הוא? – וכי אב הטומאה וולד הטומאה אינם טמאים מן התורה?! והלא לדעת רבי יוחנן, גם זה וגם זה טמאים מן התורה! ואם כן, מדוע לפי שיטת בית הלל בשר קודשי קודשים שנטמא בוולד הטומאה בפנים - נשרף בפנים, ובשר שנטמא באב הטומאה בפנים - נשרף בחוץ? והרי שניהם נטמאו בפנים וטומאתם מן התורה! ולכן היה לבית הלל להשוות מידותיהם ולומר ששניהם יישרפו בפנים!

קושיה זו שהקשו על דעתו של רבי יוחנן לפי שיטתם של בית הלל, אינה קשה על דעתו של בר קפרא לפי שיטתם של בית הלל, מכיוון שלדעת בר קפרא אב הטומאה טמא מן התורה וולד הטומאה טמא מדברי חכמים, ולכן בשר קודשי קודשים שנטמא בוולד הטומאה בפנים - נשרף בפנים, ובשר שנטמא באב הטומאה בפנים - נשרף בחוץ.

ומעירים: לא הוי (צריך לומר: 'הויי' / 'הוו'. ובכתב יד שקלים ובדפוס ונציה הבבלי: 'הוו') בה רבנין אלא על דבר קפרא – לא הוֹוִים (לא מפרשים ומיישבים את הקושי) / לא היו (לא פירשו ויישבו את הקושי) בה (בהלכה זו) חכמים אלא על (דעתו) של בר קפרא (כאמור להלן, אבל לא על דעתו של רבי יוחנן, שלא מצאו החכמים תירוץ נוח לקושייתם אלא לדעת בר קפרא, ולא לדעת רבי יוחנן).

ומקשים (על פרשנות בר קפרא לדברי בית שמי): וקשיא דבר קפרא על דבית שמי – וקשָׁה (דעתו) של בר קפרא על (שיטתם) של בית שמאי (לפי שיטתם של בית שמאי במשנה כאן קשה על דעתו של בר קפרא), דבית שמי אמרין – אומרים: הכל ישרף בפנים, חוץ משניטמא באב הטומאה בחוץ. (ויש להקשות:) מה בין אב הטומאה בין בחוץ בין בפנים? – מה ההבדל בין בשר קודשי קודשים שנטמא באב הטומאה בחוץ ובין בשר שנטמא באב הטומאה בפנים? זה וזה לא דבר תורה הוא? – וכי אב הטומאה בחוץ ואב הטומאה בפנים אינם טמאים מן התורה?! והלא לדעת בר קפרא, גם זה וגם זה טמאים מן התורה! ואם כן, מדוע לפי שיטת בית שמאי בשר קודשי קודשים שנטמא באב הטומאה בחוץ - נשרף בחוץ, ובשר שנטמא באב הטומאה בפנים - נשרף בפנים? והרי שניהם טומאתם מן התורה! ולכן היה לבית שמאי להשוות מידותיהם ולומר ששניהם יישרפו בחוץ!
ומתרצים: בגין (בנוסח הבבלי של מסכת שקלים נוסף: 'רבי עקיבא') דרבי (=דא רבי ("אוצר לשונות ירושלמיים")) עקיבה אמר: – בשביל זה רבי עקיבה אומר: מקום טומאתו שם תהא שריפתו – בית שמאי סוברים בעניין בשר שנטמא באב הטומאה כרבי עקיבה במשנה כאן, שאם נטמא הבשר בפנים - שורפים אותו בפנים, ואם נטמא הבשר בחוץ - שורפים אותו בחוץ. אבל בשר שנטמא בוולד הטומאה, כיוון שלדעת בר קפרא טומאתו של הבשר אינה מן התורה אלא מדברי חכמים, אפילו נטמא בחוץ - שורפים אותו בפנים (ובזה בית שמאי אינם סוברים כרבי עקיבה).

קושיה זו שהקשו על דעתו של בר קפרא לפי שיטתם של בית שמאי, קשה גם על דעתו של רבי יוחנן לפי שיטתם של בית שמאי, אלא שלדעת רבי יוחנן אין להשיב כמו שהשיבו לדעת בר קפרא, שהרי לא הבדילו בית שמאי בבשר שנטמא בוולד הטומאה בין נטמא בפנים ובין נטמא בחוץ, ואילו היו בית שמאי סוברים כרבי עקיבה, היה להם להבדיל בו, כיוון שלדעת רבי יוחנן גם בשר שנטמא בוולד הטומאה טומאתו מן התורה.

ומקשים עוד: ואפילו על דבית הלל לית היא מקשייא?! (בתמיהה) – (וכי) אפילו על (שיטתם) של בית הלל אין היא מוקשית?! (וכי אין דעתו של בר קפרא קשה אפילו לפי שיטתם של בית הלל?! הרי לא רק לפי שיטתם של בית שמאי קשה על דעתו של בר קפרא, אלא גם לפי שיטתם של בית הלל במשנה כאן קשה על דעתו של בר קפרא!) דבית הלל אמרין – אומרים: הכל ישרף בחוץ, חוץ משניטמא בולד הטומאה בפנים. (ויש להקשות:) מה בין וולד הטומאה בין בפנים בין בחוץ? – מה ההבדל בין בשר קודשי קודשים שנטמא בוולד הטומאה בפנים ובין בשר שנטמא בוולד הטומאה בחוץ? זה וזה לא מדבריהם הוא? – וכי ולד הטומאה בפנים וולד הטומאה בחוץ אינם מטמאים אחרים מדברי חכמים?! והלא לדעת בר קפרא, גם זה וגם זה מטמאים אחרים מדברי חכמים! ואם כן, מדוע לפי שיטת בית הלל בשר קודשי קודשים שנטמא בוולד הטומאה בפנים - נשרף בפנים, ובשר שנטמא בוולד הטומאה בחוץ - נשרף בחוץ? והרי שניהם טומאתם מדברי חכמים! ולכן היה לבית הלל להשוות מידותיהם ולומר ששניהם יישרפו בפנים!

אין להשיב על קושיה זו כמו שהשיבו לעיל: "בגין דרבי עקיבה אמר: מקום טומאתו שם תהא שריפתו", שהרי לא הבדילו בית הלל בבשר שנטמא באב הטומאה בין נטמא בפנים ובין נטמא בחוץ, ואילו היו בית הלל סוברים כרבי עקיבה, היה להם להבדיל בו.

ומתרצים: בגין רבי שמעון (בן יוחאי, תנא בדור הרביעי) – בשביל רבי שמעון (בגלל דעתו), דרבי שמעון אמר: – שרבי שמעון אומר: מאכלו ומשקו של מצורע משתלחין חוץ לשלש מחנות – אוכלים ומשקים של מצורע, שהוא אב הטומאה, שנטמאו על ידו ונעשו ראשון לטומאה - צריך לשלח אותם חוץ לשלוש מחנות, שדינם כמצורע עצמו (במדבר היו שלוש מחנות: מחנה שכינה ומחנה לווייה ומחנה ישראל, ומצורע היה משתלח חוץ לשלוש המחנות, ובארץ מצורע משתלח חוץ לירושלים). בית הלל סוברים כרבי שמעון, שלדעתו אוכלים ומשקים טמאים של מצורע שטומאתם מן התורה משתלחים לחוץ ואינם נכנסים לפנים, ולכן לשיטת בית הלל גזרו חכמים על בשר קודשי קודשים שנטמא בוולד הטומאה בחוץ, אף שטומאתו מדברי חכמים, שלא ייכנס לפנים אלא יישרף בחוץ. אבל בשר שנטמא בוולד הטומאה בפנים, כיוון שטומאתו מדברי חכמים, לא גזרו עליו חכמים שיצא ויישרף בחוץ (הסופר במסירה שלפנינו כתב: 'משתלחין לרחוץ בשלש מחנות', ומגיה אחד הגיה על הגיליון: 'לו חוץ'. הגהה זו שעל הגיליון נמחקה על ידי מגיה אחר, ובפנים נגרדו האותיות 'לר' ונותרה 'חוץ', וכן הוגהה בי"ת ללמ"ד ב'לשלש', וכך נתקבלה הגרסה: 'משתלחין חוץ לשלש מחנות', וכך גרסת הנוסח הבבלי של מסכת שקלים).

קושיה זו שהקשו על דעתו של בר קפרא לפי שיטתם של בית הלל, קשה גם על דעתו של רבי יוחנן לפי שיטתם של בית הלל, אלא שלדעתו יש להקשות: 'זה וזה לא דבר תורה הוא?'.

בתוספתא כלים (בבא קמא) א,יד שנו: רבי שמעון אומר: כשם שאין זבים זבות נידות יולדות נכנסים להר הבית (שהם משתלחים חוץ לשתי מחנות), כך משכבם ומושבם (שהם אב הטומאה כמוהם) כיוצא בהם (אין מכניסים אותם להר הבית).

לפי התוספתא, רבי שמעון מחמיר לעניין שילוח טמאים במשכב ובמושב של זב שהם אב הטומאה. ולפי הירושלמי, רבי שמעון מחמיר אף במאכל ובמשקה של מצורע שהם ראשון לטומאה.
• • •