מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא קמא · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 4

הטילה גללים משלם נזק שלם. האי דר' לעזר דהכא הוא כרב יהודה בבבלי דף י"ח והתם גריס בהמה שהטילה גללים לעיסה רב יהודה אומר נ"ש ור' אלעזר אומר ח"נ ומוקי פלוגתייהו בפלוגתא דסומכוס ורבנן דגללים היינו צרורות ופריך התם והא משונה הוא דדחיק לה עלמא ופי' רש"י ז"ל והא משונה הוא דאין דרכה להטיל גללים לעיסה ותולדה דקרן הוא. דדחיק לה עלמא בעומדת במקום צר ואין לה מקום לזוז משם ובשלא להנאתה עסקינן כגון במשלשלת דאי להנאתה תולדה דשן היא ונראה בעיני דכל גללים להנאתה היא ואפ"ה לאו תולדה דשן נינהו דשן הזיקא דגופה הוא והני צרורות נינהו והא דאמרינן בפ"ק דטנפה פירות להנאתה הוי תולדה דשן היינו כגון שנתגלגלה עליהן כדרך סוסים וחמורים שקורין בולטר וכן עיקר עכ"ל. משמע לדעתו ז"ל דאפילו במשלשלת דלאו אורחה היא אפ"ה צרורות הוו ופטור בר"ה משום דלאו הזיקא דגופה הוו. והתם דקאמר והא משונה הוא משום דהטילה לעיסה ואין דרכה בכך והילכך מוקמינן דדחיק לה. אבל בלא הטילה לעיסה לעולם כצרורות מיחשבא. ומהכא משמע דקאמר צריך שיהא המקלוט בידו לשמור ולקבל בתוכו וכשדרכה לכן וע"כ במשלשלת מיתפרשא וכדפרישית בפנים דהא בדבר פשוט שדרכה לכך אין מוטל עליו לשמור וזהו הטעם דשן ורגל פטורין בר"ה כדכתב הרי"ף ז"ל דאורחייהו הוא. ונ"מ לדינא בכה"ג אם תולדה דשן או צרורות הן לענין לפוטרה בר"ה אי דהויא תולדה דקרן. ולא ראיתי מי שכתב בזה כ"א מה שכתב הטור בסי' ש"ץ בדין הטילה לעיסה זהו כפי המוזכר בש"ס. אבל בלא הטילה לעיסה אלא שהזיקה וטנפה כלים בר"ה נראה מכאן דיש חילוק בין מה שהיא דרכה בכך לאין דרכה בכך. ומצאתי למהר"ר בצלאל שכתב בשם הר"י מיגאש ז"ל במה שכתב בתשובת שאלה. ולא העתיק מדבריו אלא הפירוש בזה וז"ל דהאי דאמרינן דטנפה פירות להנאתה תולדה דשן היא בגללים לחים נינהו כמו מי רגלים דנחתי לפירות ומטנפי להו והגללים מחוברים מגופה של בהמה ועד הפירות בלי שיהו נפרדים דהוה ליה כעין ניצוק דקי"ל חיבור הוא והאי דאמרינן בהמה שהטילה גללים צרורות הוו בגללים יבישים נינהו עכ"ל. ואם שזה אין שייכות למ"ש עכ"פ למדנו מדבריו דלא כל הגללים כצרורות נינהו וזה מבואר מש"ס דהכא וכמ"ש. ונ"מ דלפעמים הגללים תולדה דקרן נינהו. וכן ראיתי שם בריש מכילתין גבי תולדת השן שמביא בשם ר"ת דכל היכא שמצטערת כגון משלשלת תולדת השן הוי. ודע דמצינו דגללים תולדות דבור נינהו וכדאמר רבא בפ' הפרה דף מ"ח ע"א הכנים שורו וכו' והרביץ גללים ונטנפו כליו דפטור דהוו גללים בור ולא מצינו בור שחייב בו את הכלים וכן פסק הרמב"ם פי"ג הל' ד' וא"כ פטור ג"כ על העיסה שהרי נקטינן דכל מילי דלאו בעלי חיים הוו כמו כלים ונתמעטו מבור וכמ"ש התוס' בדף י' ע"א ד"ה שייר טמון ע"ש וכדאמר רבא שם דהוי שור בור ומים כלים וכו' ופסקה הרמב"ם בפ"ז מנ"מ וצריך לחלק דהתם מיירי דבתר דנייחי הזיקו דבכה"ג דוקא הוא דהוו תולדה דבור כדין כל תקלות שחייב עליהן משום בור והכא מיירי שהזיקה בהדי דהטילה לעיסה ולא הוו תולדה דבור כנ"ל ואם שהרמב"ם לא הביא זה הדין דהטילה לעיסה: