השגות הראב"ד גיטין · דף 46b

כתב הרב ז"ל בענין הא דאמר רב כתב ידו שנינו וכו'. מיהא שמעינן דלא בעי עדי מסירה היכא דאיכא עדי חתימה דהא רב הוא דאמר אם נשאת בעד א' וכתב ידי סופר הולד ממזר והוא אמר הלכה כר"א בגיטין ואי ס"ד בעינן עדי מסירה היכא דאיכא עדי חתימה וכולה מלתא כדכתיבא בהלכות. וסבר הרב ז"ל דהא דפסיל רב בעד א' היכא דליכא עדי מסירה הוא וקא דייק מינה דאי איכא שני עדים בחתימה כשר ואע"ג דליכא עדי מסירה:
אמר הרב ר' אברהם ז"ל שגגה הוא זה ומהא ליכא למשמע מידי לר"א משום דמלתא דרב דאמר בכתב ידו שנינו אליבא דת"ק קא מיירי ולעולם אפי' איכא כמה עדי מסירה כי ליכא עדי חתימה כלל פסול מיהו רב גופיה לא סבר לה הכי אלא כר"א ס"ל דהא פסיק כוותיה בגיטין הלכך אי איכא עדי מסירה אפי' ליכא עדי חתימה כלל כשר. וכ"ש היכא דאיכא חד עדי (מסירה) [חתימה] דכשר. הנה זאת הראיה כבר נידחת אבל הטעם שלו אינו נדחה ומן הראיה האחרת שהביא מדברי ר"א עצמו שאמר אין העדים חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם. ובפ' השולח ה"נ אמרי' משם יש ראיה כמו שכתב בהלכותיו ואע"פ כי הרב ר' אפרים ז"ל משיב על דבריו ואין ממש בתשובותיו. גם לתשובת הרב ר' זרחיה אין תקומה כי בודאי מפני תיקון העולם דאי מיתי סהדי קיימא לה עגונה תקינו לה דסגי לה בעדי חתימה אם נתגרשה בו שתנשא לכתחלה. מיהו לר"א בעי עדי מסירה ועדי חתימה מדכתיב וכתוב בספר וחתום והעד עדים. וכ"כ הרב ז"ל. ועוד אני מביא ראיה לדברי הרב דאף ר"א מודה דסגי ליה בעדי חתימה דסבר מדאמרי' מודה ר"א במזוייף מתוכו שהוא פסול. וכל הני שקלי וטריי' דפירקא קמא בשמות עובדי כוכבים מובהקים דטעמא דהנהו מילי דלמא אתי למיסמך עלייהו. ואי ס"ד דר"א תרתי בעי או דלא סגי ליה בעדי חתימה כלל מזוייף מתוכו אמאי פסול השתא על עדים כשרים לא סמכינן בלא עדי מסירה על העדים פסולים סמכינן. ותו לא מידי:

כתב הרב ז"ל אע"פ שכולם השוו שאין הלכה כר"א בשטרות חוץ מדשמואל (דאמר) הלכה כמותו אף בשטרות מההוא מעשה דסנהדרין [במתנתא] דהוו חתימי עלה תרי גיסי דאמר ליה רב יוסף זיל קנייה בעדי מסירה. ואביי ורב יוסף הושוו בההוא ענינא דלא אקשי ליה אלא מפני שהוא מזוייף מתוכו הא לאו הכי קני. ואני אומר אם קבלה הוא נקבל ואם סברא הוא יש תשובה גדולה דהא דאמרי כולהו אמוראי בשטרות לא. משום דההוא שטרא לית ליה קלא וכעדות על פה דמי. ודוקא בשטרי הלואה ובשטר מקח וממכר דאית בהו אחריות ולגוביינא קיימי וצריכי לקלא. אבל שטר מתנה למקנא בעלמא הוא ולאו לגוביינא קאי הוה ליה כגיטא ובכל אתר מתנה הרי הוא כגט. בין ותדע. ועוד כי הוא עצמו כתב פ' גט פשוט בענין הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו וכו'. ואמרי' עלה בגמ' בעא מיניה רבה בר נתן מר' יוחנן הוחזק כתב ידו בב"ד מהו אמר ליה אע"פ שהוחזק כתב ידו בב"ד אינו גובה אלא מבני חרי. וכתב זאת הסוגיא ופירש אותה. נראה כי היא עיקר והתם אותיבו עליה דר' יוחנן ממלתיה דר"א ושני ליה שאני התם דאיכא כתיבה ומשעת כתיבה שעביד נפשיה אלמא אין הלכה כר"א בשטרות שהרי הוחזק כתב ידו בב"ד דאיכא עדי מסירה ועדיף נמי מעדי מסירה דהא אסהיד אחתימת ידיה בבי דינא ומסר ליה שטרא באפי בי דינא ואפ"ה לא גבי ממשעבדי. ולפום האי סוגיא למאי דמוקים לה ר' יוחנן משמע נמי דר"א גופיה לא אמר בשטרות אלא בפרעון כתובה בלחוד משום דאיכא שטר כתובה אבל היכא דליכא שטר כתובה לא גביא בגט שאין עליו עדים כלל. מיהו להאי סוגיא דהכא משמע לר"א דאפי' בשאר שטרות נמי אמר וגובה מנכסים משועבדים דקתני באותו גט קאמר אע"ג דליכא שטר כתובה. סוף דבר. אם דברי ר' יוחנן דהתם הלכה הם כבר שמענו שאין הלכה כר"א בשטרות: