השגות הראב"ד גיטין · דף 48b

[דף פ"ז ע"א] הא דאותביה רבינא לרב אשי מאי שנא (דתנן) [מהא דתניא] הכותב נכסיו לשני עבדיו קנו ומשחררין זה את זה. כלומר דהוה ליה [לה ולחבירתה]. קשיא לי ודלמא דהדר פלגינהו כדקאמרינן לענין גט ולמה ליה לאוקומה בשני שטרות. ולא היא דלענין שטרות אי כתב בסוף כל נכסי נתונים לפלוני נתונים לפלוני עבדי בטל כאחרון את הראשון והכל של אחרון כדאמרי' לענין מלמעלה מאתים ולמטה מנה הכל הולך אחר התחתון:

ענין עדים יונים כך הם חותמים נפתלי בנו יחצאל. איעזר בנו גלעד. וחתימות הללו הן של יחצאל ושל גלעד שהם הבנים וכותבים תחלה שם אביהם לכבוד. ותנא דידן חשש אע"פ שהם יונים וחתמו בכתב יונית והמנהג כך ליונים לכתוב שם אביהם תחלה אפ"ה חוששין שמא גונדלית חתמו. כלומר מזרת לאגודל כדרך העברים ולא הקדימו שם אביהם אבל חתימות הללו של נפתלי ואיעזר הם. וכך רוצים לומר נפתלי בנו של יחצאל איעזר בנו של גלעד כמו בלעם בנו בעור. מש"ה אותו [גט] שהעדים [הראשונים] ניכרים תחתיו כשר והשני פסול כי שמא [אינם] חתומים תחתיו. ועד א' עברי ועד א' יוני באים מתחת זה לתחת זה וכו' הם כמו זאת היורה:
ואין עדים יודעים חתימתם אלא שאנו מוציאים חתימתם משאר שטרות. ובכל מקום שהם אנו מסופקים בחתימתם אם חתמו כדרך היונים או כדרך העברים. והא דאמרי' בגמ' כגון דידעינן בהאי חתימות ידא דלאו דיעקב הוא הכי קאמר דלא אשכחן חתימות ידו של יעקב שתהא הזו ובהכי ידעינן דלאו דיעקב הוא: