שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 2 · הלכה 5 · Segment 6

א"ר ינאי שומרת יבם שזינתה מותרת לביתה. כתבו תוס' בדף י"ח ע"ב בד"ה אמרי וכו' לפי הירושלמי משמע דפליג ר' ינאי אר' ינאי דאמר לעיל שאין קידושין תופסין ביבמה והכא אמר שאם זינתה מותרת לביתה ע"כ. ולענ"ד לק"מ דאף דאין קידושין תופסין בה מ"מ בזנו' אפי' לאו אין בה דלא תהיה כתי' אהויה קפיד קרא וכיון שאין הולד ממנ' ממזר אינה כארוסתו לאסר' עליו בזנו' ותוס' לשיטתייהו אזלי דכתבו בד"ה הנ"ל דמ"ד אין קידושין תופסין ביבמ' סובר כרב המנונא דשומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה ע"ש. ואין הדבר כן. וכן דעת כל הפוסקי' שפסקו שאין קידושין תופסין ביבמה ופסקו דלי' הלכת' כרב המנונא. וכן כתבו תוס' ביבמות ע"ש:

ולא מעיני יבמה. כתב המהרש"א בתו' הנ"ל וז"ל כ' מהרש"ל ומ"מ מקני לה שמקצת אשתו היא עכ"ל נרא' שהבין דלההוא תירוצא דבירושלמי דאפי' למקצת אשתו מקנא י"ל נמי דמותרת לביתה וא"א לומר כן כיון דמותרת לביתה לא הוה מתנ' עמה אלא דלהאי תירוצ' מוקמינן מתני' כרבנן דאסורה לביתה דאשתו ואפי' מקצת אשתו כתיב ולא איכפת לן בתפיסת קידושין ובממזרו' אבל לר' ינאי דהכא דס"ל דמותרת לביתה ע"כ דלי' לן לאוקמי מתני' אלא כר"ע ע"כ. ול"נ דאף המהרש"ל מודה דמתני' דהכא אתיא כר"ע אלא דקשיא הא דתנן לקמן פ"ד ארוסה ושומרת יבם לא שותות וכו' ודייקינן בבבלי מישתא הוא דלא שתיא אבל קינוי מקנא לה ובברייתא התם יליף מקרא דכתיב דבר אל בר ישראל לרבות שומרת יבם לקינוי אלא ודאי דלכ"ע שומרת יבם מקנא לה אלא דר' אילא סובר מדמקנא לה להשקותה אח"כ כשהיא נשוא' היינו אפי' אזנות שזינתה כשהיתה שומרת יבם דאסורא לביתה דאל"כ כל שתיבעל ולא היתה אסורה לו לא היה מתנה עמה כדתנן במתני'. וסתמא דש"ס ור' ינאי סוברים שלא היה מתנה עמה על זנותה כשהיתה שומרת יבם אלא להשקותה אח"כ על הקינוי שהיה מקודם ומתני' דתנן שלא שטיתי שומרת יבם כר"ע אתיא מיהו לפמ"ש תוס' ד"ה ארוסה דמתני' איירי בשבא עליה יבם בבית אחיו קשיא:

וכהנת היתה והתירוה לביתה. כתב בש"ע א"ע סי' ו' סעי' ח' וכן יבמה שבא עליה זר עשאה זונה. וכ"כ הרמב"ם פי"ח מהא"ב. וכ' הה"מ דכ"ש הוא משאר חייבי לאוין דהא מספקא לן אם קידושין תופסין ביבמה ע"כ וקשה הרי מפורש כאן דמותרת אפי' ליבם כהן ותו' בד"ה הנ"ל מביאי' דברי הירושלמי זה. והטעם פשוט להיתירא דלאו חייבי לאוין היא בזנות וכמש"ל וכדפירשתי בקונט' וכן פירש המהרש"א וי"ל כיון דס"ל להרמב"ם דיש זונה מחייבי לאוין ויש לזה ראי' מבבלי ביבמות פ' אלמנה וכמ"ש הה"מ א"כ ע"כ לומר דהירושלמי פליג דודאי לאו אית בה ביבמה לכ"ע כמ"ש תוס' ס"פ החולץ. מיהו הטור א"ע סי' ו' כתב דאין זונה מחייבי לאוין חוץ מהבא על היבמה שעשאה זונה. והיינו מטעם שאין הקידושין תופסין בה וכמ"ש הב"י לדידי' קשה מסוגיין דמפורש דמותרת לכהן. ודוחק לומר דסובר דמ"ד מותרת לכהן סובר דקידושין תופסין ביבמה דפשטא דלישנא משמע דאליבא דר' ינאי דאמר דמותרת לביתה קאמר דמותרת לכהן ור"י ס"ל דאין קידושין תופסין ביבמה כמפורש לעיל בסוגיין ואף שכתבו תוס' דמשמע דפליג ר' ינאי אר' ינאי כבר כתבתי לעיל בד"ה א"ר ינאי דלא פליגי וכן דעת הטור וצ"ע: