שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 2 · הלכה 5 · Segment 9

כבר כתיב והביא האיש את אשתו אל הכהן. כחב במ"ל פ"ב מה"ס הלכה ו' הנראה דס"ל לירושלמי והביא האיש את אשתו הוא ריבוי לרבות ישראל שנשא גיורת שמשקה אותה אך לא ידעתי למה לא נקיט קרא דוקנא האיש אח אשתו וכו' ואני תמי' על הירושלמי הזה באם עקביא מודה בישראל שנשא גיורת אמאי קאמר שאין משקין את הגיורת דהא טעמי' הוא משום דהבעל הוא גר דאי משום דידה היו משקין אותה מדכתיב והביא האיש את אשתו ואולי משום רבנן נקט הכי דטעמייהו משום דנשא גיורת משקין אותה ע"כ. והנה הקושיא ראשונה יש ליישב דוקנא את אשתו איצטריך לרבות אפי' מקצת אשתו וכדאמרינן לעיל בפרקין ולקמן ר"פ נוטל וקושיתו השני' לאו קושיא היא לפי מאי דפירשתי בקונט' דוהביא האיש אח אשתו למעוטי קאתי. וע"כ לומר כן דמבני ישראל ליכא למעוטי ישראל שנשא גיורת כי אם גר ולמה לי קרא לרבויי א"ו כדפרישית דלמעוטי קאתי. ומש"ע הרב הנ"ל דהרמב"ם לא חש לדברי הירושלמי דבבבלי תניא בהדיא אשת הגר שותה ע"כ. אינו מוכרח דאשת הגר אפשר לפרש גר שנשא גיורת וכמ"ש הוא עצמו שם בסמוך. אלא הכי י"ל דלשון הש"ס בבבלי משמע דלא דרשי' בני ישראל למעט גרי' וע"ש דף כ"ו ע"א. ומש"ע ומאי דאמרי' בגמר' דואמרת ריבוי' הוא הכוונה היא דכתיב אליהם וכמ"ש הראב"ד דמשמע שהם שוים ובזה יתיישב קושית תוס' תימא והא אפיקתי' לעיל לרבות ארוסה ושומרחת יבם לקינוי ולפי הירושלמי ניחא דמלת אליהם קא דריש ע"כ. לא ידעתי איך נדרוש ממלת אליהם ריבוי' לגר גם אין דברי הראב"ד משמעין כן אלא כיון דמואמרת דרשי' הרבוי וכתיב ואמרת אליהם ש"מ דבעינן שיהו שוין. וזה מבואר מלשון הירושלמי דמסיק ואמרת אליהם לרבות כל הכתוב בפרשה וכו'. ול"נ לתרץ קושית תוס' דכיון דמרבי' מואמרת כל ששכיבתה אוסרתה בעלה מקנא ומשקה מרבינן הכל שומרת יבם וארוסה ואשת הגר אלא דשומרת יבם אימעיטו משתיי' מקרא כדר' יונתן כמפורש בבבלי פ' ארוסה אבל לענין קינוי לא נתמעטו ובכן גיור' לישראל ובת ישראל לגר נמי נתמעטו מקרא כמפורש כאן וזה מבואר בדברי רש"י דף כ"ד בד"ה ה"ג דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם לרבו' ארוס' וכו' ול"ג איש איש דלדרשא אחרינא דרש לי' לקמן אלא ריבוי' מואמר' אליהם וה"נ אמרי' לקמן בפרקין ואמרת ריבוי' הוא ע"כ וקשה למה ניחא לי' מואמר' הא נמי איצטריך לדרשא אחרינ' כמ"ש בעצמו אלא ודאי דמואמרת מרבינן כל מילי אבל לא מאיש איש. וא"ת תקשי למ"ד שומרת יבם שזינתה מותרת לביתה מנ"ל דמקנין לה וי"ל כבר תירצו תוס' בר"פ ארוסה דמתני' איירי כגון שבא עליה יבם בבית אחיו וכו' ע"ש והדברים ברורים באין גמגום. שוב ראיתי בשו"ת אמונת שמואל סי' ז' שכתב ברבה פ' נשא גרסי' דבר אל בני ישראל ע"י ישראל מקנאין ולא ע"י עכו"ם וכו' או אינו ב"י לרבות גרי' א"ר איש איש לרבות גרי' ומפרש הרמב"ם דאאשת הגר קאי וכו' ומשמע לי' דאפי' בנשא ישראלית ודחה האי ירושלמי מהאי דספרי ע"כ ואני תמה דודאי לית לי' להבבלי הך דרשא לרבות שהרי מפורש בר"פ הארוסה ובסופו דאיצטריך איש איש לרבות אשת חרש והרמב"ם כתב דין זה בפ"ק מה"ס וכן מפורש בדברי רש"י שהבאתי בסמוך. ואם נאמר שכוונתו דהרמב"ם סובר דבני ישראל איצטריך לדרשא המדרש דאין מקנאין ע"י עכו"ם לא ממעטים גרים הא ודאי ליתא שהרי בריש הלכות סוטה כ' דמקנין ע"י עכו"ם וכר"ה דאמר הכי בפ' ארוסה: