כתב מפיו. וא"ת הא תנינן כשהוא כותב רואה מה שכתוב בטבלא וי"ל דהיינו לכתחילה ומבעי' לי' אי פסולה אפילו בדיעבד. ומכאן נראה ראיה לדברי הר"ן פ"ב דמגילה שכתב דס"ת שכתב' שלא מן הכתב אסור לקרות בו שלא בשעת הדחק. דאי כדעת הר"ר מנוח שכתב הב"י בי"ד סי' רע"ד בשמו שבדיעבד כשר קשה מאי קמיבעיא לי' במגילת סוטה דפשיטא דכשירה בדיעבד מק"ו דס"ת:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 2 · הלכה 4 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
היה כותב ראשון ראשון ומוחק. בבבלי בפרקין אמר רבא דפסולה ויליף לי' מדכתיב ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת' עד שתהא כולה כאחת ונראה דסובר ר' יודן כמ"ד לעיל תורה מעכב ואיצטריך לי' ועשה לה הכהן וכו' לדרשא אחרינא לכך מבעיא לי' ועמש"ל בריש מכלתין בתו' בד"ה תורה וכו':
אין כותבין על עור של בהמה טמאה. לא ידעתי למה לא הביא הרמב"ם דין זה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 440640c6d757497fba5121380356b0f2b171ca57c3420000b163a559803de7d5