שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 4 · הלכה 4 · Segment 2

דלכן מה אנן אמרין. בגליון כתב פי' דאם לא כן דתשתרי אשת כהן אחר שתייתו לבעלה הכהן למה אמרינן שתת ולא בדקו אותה המים טהורה היא ולמה אי אנו אומרים שמא זכות תולה לה אלא ודאי לא אמרינן הכי לכך טהורה לבעלה גם אשת כהן דהכא ע"כ. ואין בדברים אלו טעם הא עד השתא לא ידעינן דיש שום חילוק בין אשת כהן לאשר ישראל דנילוף אשת כהן מאשת ישראל. לכו פירושי שבקונט' עיקר וכ"ה בבבלי בפרקין וכן מורה לשון הסוגיא:

אני אזמר זכות תלה לה. וא"ת א"כ גם באשת ישראל ה"ל למתני דמותרת לבעלה ולא אמרינן דזכות תלה לה וי"ל דעדיפא מיניה קפריך דאפי' באשת כהן ליכא למיחש להכי למ"ד זכות תולה וניכרת:

שלא תאמר הואיל ואין המים בודקין באנוסה וכו'. כתב הרמב"ם ספ"ג מה"ם אשה שזנתה באונס או בשגגה. וכו' אין המים בודקין אותה שנא' והיא לא נתפשה פרט לאנוסה שהרי נתפשה בחזקה. וכ' הגאון במ"ל לא ידעתי לאיזה תכלית כתב רבינו כל זה ומה בא ללמדני וכו' וכן מאי דקאמר רב ששת בפ"ק דף ו' דסוטה שיש לה עדים במדינת הים דאין המים בודקין אותה וכו' ועוד נ"מ דאם המים בודקין אותה היכא דבאו עדים שהיא טמאה אחר שקדשה מנחתה בכלי נשרפת בדין תורה אבל אי אמרינן שאין המים בודקין אותה אין מנחתה נשרפת אלא מדרבנן גזרה שמא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול וכדאמר ר"א התם ע"כ. ותימא א"כ גם באנוסה אשת כהן נ"מ אם באו עדים ואמרו שנאנסה אם אין המים בודקין אותה מנחתה נשרפת מדאורייתא ואם אין המים בודקין אותה נשרפת מדרבנן דגם זו אינה שותת אחר שבאו לה עדים שנאנסה כמו בישראל שבאו עדים שנטמאה שהרי כבר נתברר הספק שהיא אסורה לו ולא גרעי מאלמנה לכה"ג וכו' דתנן אינן שותות. ועוד נ"מ טובא אם אומרת אח"כ שנאנסה קודם השקאה אע"ג שאינה נאמנת לאסור עצמה על בעלה מ"מ אם מת בעלה אסורה לכל כהן שבעולם וכמ"ש רבינו פי"ח מהא"ב הל"ט ע"ש שאם אין המים בודקין אותה נאמנת לגבי עצמו ואסורה לכהן אחר מיתת בעלה ואם המים בודקין אותה אינה נאמנת אפי' לגבי עצמה ומחזיקין לה בשקרנית או מהימנת באמתלא כל דהו. וגדולה מזו נ"ל דכוונת הרמב"ם לומר אם קינא כהן לאשתו בפירוש כגון שאמר לה אל תסתרי עם פ' שמא יאנוס אותך או שמא תבא לידי שוגג אע"ג דנאסרה עליו ע"י ביאה זו מ"מ כיון שאין המים בודקין אותה על האונס או על השוגג אינה שותה דעיקר הקינוי צריך להיות בדבר האוסרה ובדבר שהמים בודקין אותה. אע"ג דבאשת ישראל פשיטא להגאון במ"ל שם בסוף דבריו דלא הוי קינוי כיון שאינה אסורה לו מ"מ הרמב"ם קמ"ל אף באשת כהן דלא הוי קינוי. ועמש"ל פ' היה ניטל בד"ה אר"ה המתנונה וכו':

מה אנוסה שבכהונה כרצון שבישראל. בבבלי בפרקי. גרסי' אשת כהן פשיטא אר"ה במתנונה דרך איברים מ"ד הא זנויי זנאי והא דלא בדקיה מיא כי אורחיה משום דבאונס זנאי ולגבי כהן אסירא קמ"ל ע"כ וקשה אמאי לא משני כי סוגיין דס"ד כיון שאין המים בודקין את האנוסה תאסור לכהן מספק קמ"ל דאינה נאסרת מספק וי"ל דס"ל לבבלי מדתנן שהיא שותת ממילא ידעינן שהיא מותרת לו דכלום המים באין אלא להתירה לביתה ואס"ד דאסורה מספק ודאי דאונס שותה וכן מפורש לעיל בפרקין אר"י בר' בון כלום המים באין אלא להתירה לביתה וכו' לפיכך צ"ל במתנונה בכה"ג והא דחיישינן לה מספק דאיכא רגלים לדבר אבל ר' יצחק לית ליה הא דר"י בר' בון. ועי"ל דסובר הבבלי כיון דכתיב ונקה האיש מעון ללמד אם תלתה לה זכות שהבעל מנוקה ש"מ דמותרת לו מיד לאחר השתי' ואינה נאסרת מספק כ"ש הכא בכהן דאינה נאסרת מספק דא"כ תהא אסורה לי לעולם. ועמש"ל פ' היה נוטל דף י"ב בד"ה אר"ה וכו':

מה אם שרצים הקלים וכו'. כתב בז"ר וצ"ע לענין טומאת שרצים כהן וישראל שוין וי"ל דישראל לא איכפת ליה בטומאה משא"כ כהן נפסל בטומאה מלאכול בתרומה: