שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 4 · הלכה 4 · Segment 1

אשת סריס שותה. כתבו תוס' בפרקין דף כ"ו ע"א בד"ה אשת סריס רש"י פי' בסריס חמה ולא בסריס אדם שאסור לקיימה ולא ידעינן מנ"ל דסריס אדם ששתה כוס עיקרין דאסורי לקיימה וכו' ע"כ ע"ש. לפום ריהטא תמוהין דברי תוס' ורש"י דהא איכא לפרושי מתני' גם בסריס אדם שנשא גיורת ומשוחררת דמותרות לו שאינו אסור אלא מלבוא בקהל וקיי"ל כחכמים דעקביא דמשקין את הגיורת ומשוחררת. שוב ראיתי שהרגיש בזה במ"ל פ"ב מה"ס והנאני. וא"ת משום הכי לא פירשו כן דא"כ קשיא מאי פריך בבבלי שם אשת סריס שותה פשיטא דלמא קמ"ל ר' בסתם מתני' כחכמים דעקביא דסתם סריס משמע בין סריס אדם בין סריס חמה וי"ל דמשום הא לא ארי' דעדיפא מיניה קמשני דאף בסריס אמה איצטרך לאשמועינן דסד"א מבלעדי אישך אמר רחמנא והאי לאו בר הכי הוא קמ"ל:

ע"י כל העריות כולן מקנין. רש"י והרב פירשי אם קינא לה מאביה ומאחיה ומאחד כל העריות וכו' והשמטתי דבריהם בפי' בקונטרס דגרסי' לעיל בפ"ק א"ר יודן במחלוקת מ"ד מקנא לה מאביה ומבנה וכו'. שמעינן דפליגי בה אם מקנא מאביה ומאחיה או לא. ואם נאמר דסברי כמ"ד מקנא לה מאביה ומאחיה מדתנן ע"י כל העריות מקנין משמע דע"י כולן אפילו אביה ואחיה. קשה מאי פריך בבבלי פשיטא דלמא הא קמ"ל דאפי' ע"י אביה ואחיה מקנין דהא מיהת לאו פשיטא הוא כיון דאיצטרך לאשמיעינן אע"ג דמותרת ליחד עמהם מקנין ע"י וי"ל ועמש"ל בסמוך בד"ה אשת סריס וכו':