שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 3 · הלכה 2 · Segment 3

ואכל ושתה כו' עי' בקונט'. וכן הוא לשון הבבלי. וקשה איך שמעינן מהכא דשתייה בכלל אכילה דלמא הואיל ואינה בכלל אכילה לכך אינו חייב אלא אחת מאי קאמרת א"כ פשיטא דה"ל כאכל ועשה מלאכה הא נמי פשיטא כיון דשתייה בכלל אכילה אינו חייב אלא אחת וכ"ת איצטרך לאשמועינן דשתייה בכלל אכילה אין זה במשמע לשון הש"ס דקאמר אא"ב שתייה בכלל אכילה איצטרך לתנא לאשמועינן דאינו חייב אלא אחת. גם לשון המשנה לא משמע כן. ונראה סד"א דה"ל כאוכל שני זיתי חלב בשני תמחויין בהעלם אחד דחייב שתים קמ"ל דאינו כשני תמחויין ואינו חייב אלא אחת. ונראה שזהו כוונת הרמב"ם פ"ד מה"ש (ועמ"ש לעיל בד"ה שבועה כו'). ותו' כתב בסוגיין בד"ה מי כו' וא"ת ודלמא היא גופא אתי לאשמועינן דשתייה לאו בכלל אכילה ע"כ. ולפמ"ש ניחא דודאי ליכא למימר דמתני' אתיא לאשמועינן שתייה אי הויא בכלל אכילה או לא דהא אין כאן הכרע אלא ה"ק צ"ל חדא מינייהו פשיטא וקמ"ל מידי אחרינא והשתא אם נאמר שתייה בכלל אכילה קמ"ל אכל ושתה אינו חייב אלא אחת ולא הוי כאוכל חלב בשתי תמחויין אלא אי אמרת שתייה לא הוי בכלל אכילה לא קמ"ל מידי ודבר נאה ומתקבל הוא:

אלו מי כו' עי' בקונט'. וקשה הא לא דמיין להדדי ונראה דה"ק אמר שבועה שלא אכל ככר זה והדר אמר ככר זה ולא ידעינן אם על אחד מהן נשבע שני פעמים ואינו חייב אלא אחת אפי' הכי אם אכל שניהם חייב שתים דאמרינן מסתמא היתה כוונתו לישבע על כל אחד בפני עצמו הכא נמי כיון שאמר ושלא אשתה אמרינן מסתמא מעיקרא לא נשבע אלא על האכילה:

שבועה שלא אוכל כו'. בבבלי מייתי רב אשי ראיה מהך מתני' ומשני דלמא דאמר תרתי שבועה שלא אוכל שבועה שלא אשתה. ותימא לומר כן א"כ נסתרו כל הראיות שמביאין ממשניות ואף דמצינו דמשני הש"ס חסורי מחסרא כו' מ"מ לא מצינו דקאמר ודלמא חסורי מחסרא כ"ש שאינו מזכיר כלל חסורי מחסרא אבל מסוגיין אתה לומד דה"ק ודלמא כדר' דתני במתני' דיליה שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל אוכלין שאינן כו' א"כ ליכא ראיה מינה: