שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 3 · הלכה 3 · Segment 2

וכרכה בעלי קנים כו'. בבבלי פ' ערבי פסחים (דף קט"ז) גרסינן אמר רבא בלע מנה יצא בלע מרור יצא בלע מצה ומרור ידי מצה יצא ידי מרור לא יצא כרכן בסיב ובלען אף ידי מצה לא יצא. פירש"י כרכן בסיב לא יצא שהרי אין ממש בפיו לא זה וזה ע"כ. לפ"ז ואף אם כרך מצה במרור ובלען לא יצא שהרי אין טעם מצה בפיו ולא טעם טעם מרור. א"כ קשה מ"ש דנקט כרכן בסיב הל"ל כרך מצה במרור ובלען אף ידי מצה לא יצא דהא במצה ומרור איירי. והפ"ח א"ח סי' תע"ה כתב אם כרך מצה במרור או בשאר מיני אוכלין אע"פ שאינו נוגע בפיו יצא וראיה ממ"ש הרמב"ם פ"ג מאה"ט הכורך כזית מנבלת עוף טהור בחזרת וכיוצא בה ובלעו אע"פ שלא נהנה גרונו טמא כרכה בסיב ובלעו טהור וכתב הכ"מ הטעם דחזרת מין מאכל ומין במינו אינו חוצץ משא"כ בסיב ע"כ ותימא הא ע"כ לומר הא דגרסינן ס"פ ג"ה ר' יוחנן אמר הרי נהנה גרונו בכזית ור"ל אמר אכילה במעיים בעינן. לא פליג ר"י דבהנאת מעיים סגי אלא דסובר אף בהנאת גרונו לחוד סגי וכ"מ שם ברש"י וכיון שכן מאי איכא שהסיב חוצץ בפיו הא מיהת מעיו נהנין ממנו. והעיקר כמ"ש הרמב"ם הטעם שאין דרך אכילה בכך לכרכו בדבר שאינו מאכל וכ"כ הר"ן. ושמעינן מהכא שאם כרכו במאכל שאין דרך אכילה לאכול עמו לאו כלום הוא לכך נקט בתוספתא וברמב"ם כרך כזית נבלת עוף טהור בחזרת ובסוגיין נקט פת שדרכו לאכלו עם חרצנין וזגין אבל כרכו בדבר שאין הדרך לאכול עמו אינו כלום וזה עיון ברור וצ"ל לדינא. והא דאמר נזיר חייב שלש דוקא בשבלען ולא לעסן אבל לעסן אינו חייב שלש דאי אפשר שלא יהיה אחד מרובה על חבירו ומבטלו מיהו י"ל סוגיין כר' יוחנן דגרסינן פ"ק דחלה פיגול והנותר ששחקן רי"א לא ביטלו זה את זה ורשב"ל אמר ביטלו זה את זה. ועי' בבבלי זבחים פ' כל הזבחים: