שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 3 · הלכה 7 · Segment 4

ר"י בעי שבועה שלא אוכל כו' עי' בקונט'. וקשה הא מתני' היא נדרים פ"ב אין שבועה תוך שבועה (ועמ"ש שם בד"ה ר"י כו') ועוד אף אם לא הזכיר זו אין השנייה כוללת יותר מן הראשונה דהא לעולם באיסורו קיים. לכך נראה דמיבעיה לר' יוסי אם נשאל על הראשונה מהו שיהא חייב על השנייה מי אמרינן לא יצאה לבטלה ואם תמצא מקום תחול או דלמא כיון שבשעה שיצאה מפיו היתה לבטלה הלכך אף כשתמצא מקום אינה חלה שכבר בטלה ופשיט ממתני' דתנן זו לאשמועינן דוקא בכה"ג הוא דאין השנייה חלה בלל אף כשנשאל על הראשונה אבל לא אמר זו הרי היא חלה. וזה דלא כבבלי בסוגיין. ובלאו הכי צ"ל דהירושלמי פליג אהבבלי בסוגיין דלהבבלי איצטרך למתני זו לאשמועינן טעמא דאמר שלא אוכל והדר אמר שלא אוכלנה אבל אמר תחלה שלא אוכלנה והדר אמר לא אוכל חייב שתים דלא אוכל כזית משמע ואי לא אמר זו אין זו רבותא דהשתא אשר על עצמו כל האוכלין שבעולם. (ועמ"ש לקמן בסמוך בד"ה שבועה כו') והכי ליכא למימר איבעיא ליה אמר שלשה פעמים שבועה קודם שאמר לא אוכל מי ה"ל כשלשה שבועות וחייב על כל אחד דא"כ מאי קאמר מפני שאמר זו הא אף אי לא אמר אלא לא אוכל אינו חייב אלא אחת וצריך עיון: