שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 3 · הלכה 7 · Segment 2

משום שאינו ראוי לקבל התראה. עי' בקונט' וכ"פ רש"י. וקשה כיון דבעינן התראה קודם מעשה א"כ כל התראה ספק היא שמא לא יעשה וי"ל כיון שהוא עושה המעשה תוך כדי דיבור אחר ההתראה ה"ל התראת ודאי (ועי' תו' מכות דף י"ד ע"ב בד"ה ועבר כו') משא"כ כאן יש לו זמן אחר ההתראה לקיים שבועתו. שמעינן מיהת אם התרו בו סמוך לערב שאם לא יאכל תוך כדי דיבור אי אפשר לקיים שבועתו שאין עוד שהות ביום ה"ל התראת ודאי לפ"ז הא דכתבי תו' במכלתין פ"ק (דף ד') בד"ה אבל כו' וא"ת היכי דייק כו' דלמא טעמא משום התראת ספק ע"ש אפשר ליישב דדייק הכי אי ס"ד אוכל ולא אכל לא לקי משום ספק לא ה"ל למסתם דהא איכא אוכל ולא אכל דלקי כגון שהתרו בו סמוך לסוף זמנו וכמ"ש אלא ודאי אינו לוקה משום דהוי לאו שאין בו מעשה. גם הא דדייק הש"ס שם ממתני' דמותיר בטהור דאינו לוקה משום דהוי לאו שאין בו מעשה ניחא דליכא למימר משום דהוי התראת ספק דא"כ איך תנן סתם אבל המותיר בטהור אינו לוקה דהא איכא מותיר דלוקה כגון בהתרו בו בסוף זמנו שאם אינו אוכל תוך כדי דיבור אי אפשר שלא יותר ומעתה אין צריכין לכל מה שדחקו תו' שם. אלא דקשיא כי קאמר מאי בינייהו לימא א"ב שהתרו בו סוף הזמן דה"ל התראת ודאי ואין בו מעשה וי"ל לא בא הש"ס אלא לאשמועינן חידושא שאפי' ביטל בידים ה"ל התראת ספק דבעינן התראה בשעת האיסור: