שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 3 · הלכה 1 · Segment 4

והרי מגדף. כתב תו' המ"ל משבועת העדות והא דפריך ממגדף משום דאפי' חטאת קבועה מייתי ע"כ. וקשה טפי ה"ל למיפרך משבועת העדות דהוי קושיא לד"ה והך קושיא דמגדף איכא לשנויי לשיטתם השיבום כדמסיק הירושלמי אע"ג שתירוץ זה נראה להבבלי דוחק מ"מ עדיף להקשות משבועת העדות ונראה ר"ע ה"ק לא מצינו שבשביל ביטול דיבורו לחוד יביא קרבן כמ"ש רש"י במתני' א"כ ל"ק משבועת העדות דהתם שתי רעות עשה ביטל דבורו וגרם הפסד להתובע גם להנתבע שאינו מוציא גזלה מתחת ידו משא"כ שבועת ביטוי שאין כאן שום חטא אלא ביטול דבורו. מכאן ראיה לגירסת רש"י פ"ק דכריתות (דף ז') ר"ע סובר מגדף היינו עע"א דלגירסת הספרים מאי פריך והרי מגדף הא מגדף לר"ע היינו עע"א א"כ לאו מדבר הוא:

תליין תניין אינון כו'. וקשה מאי דוחקיה דמוקי למתני' דהכא לשיטתם השיבום לימא מתני' דהכא ודכריתות כמ"ד מגדף מעשה וי"ל בעי לאוקמי מתני' דהכא ודהתם ככ"ע לכך מוכרח לומר הכא לשיטתם השיבום והתם הואיל ובלאו אחד נאמרו ועי"ל אפילו למ"ד מגדף מעשה היינו עקימת שפתיו הוה מעשה א"כ לדידיה נמי קשיא והרי מגדף דעקימת שפתיו לא הוי מעשה גמורה הואיל וישנו בלב ואפ"ה חייב כ"ש כאן וצ"ל לשיטתם השיב. אך קשה בירושלמי פ' ארבע מיתות גרסינן ר' חזקיה בשם ר"ל מפני שנכללו בלאו אחד ר' יסא בשם ר"ל מפני שאין בו מעשה. לפ"ז מאי מקשה רבי בא דר"ל אדר"ל דלמא חברייא כר' יסא סבירא להו א"כ גם התם קאמר אין מגדף מעשה וי"ל סובר ר' בא כחזקיה ור' יסא לא פליגי חדא אמר ר"ל אליבא דמ"ד מגדף מעשה ואידך אליבא דמ"ד משום ר"ע מגדף לאו מעשה דא"כ לא מקשה מידי: