שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 1 · הלכה 6 · Segment 4

במורד ביה"כ. בבבלי כריתות פ"ק (דף ז') פריך כן ומשני ר' יוחנן כר' לוי ור"ל קאמר מבעט נמי יה"כ מכפר וקאמר ובפלוגתא דפליגי אביי ורבא במקריב חטאת ואומר אין חטאת מכפרת ואמר רבא מכפרת היא בע"כ והדר ביה רבא כדתניא יכול יהא יה"כ כו'. וכתב תו' בד"ה ובפלוגתא כו' א"כ כי הדר ביה רבא מחטאת הוא דהדר אבל ביה"כ כר"ל ס"ל כו' ע"ש ותימא הא לא שמעינן דהדר ביה רבא אלא מדתניא יכול יהא יה"כ כו' ואיך נאמר מחטאת הוא דהדר ולא מיה"כ. וא"ל שאני יה"כ דכתיב יה"כ הוא וכמ"ש תי' דא"כ קשיא ממ"נ אי כאביי ס"ל דקאמר הא ר' הא ר"י א"כ ס"ל כר' מנ"ל דהדר ביה דהא הך ברייתא יכול כו' כר"י אתיא ואי לשיטתו דהכא אזיל כולא ר' היא וברייתא יכול כו' איירי בכרת דיומא (אף שאין הוכחתו מוכרחת כדמסיק הש"ס מ"מ איכא לאוקמי מיהת בכרת דיומא) נמי ליכא להוכיח דהדר ביה רבא מחטאת. ופשטא דשמעתתא משמע דאין לחלק בין יה"כ לחטאת וכיון דמוכח מברייתא דיכול כו' דיה"כ אינו מכפר במבעט אף חטאת כן. ולא חש להא דמשני רבא כולא ר' היא ומוקי לה בכרת דיומא דהא איפריך הוכחתו כמפורש שם בש"ס זהו הנראה ברור ודברי תו' צ"ע. מיהו קשיא לי סוגיא דכריתות דמסיק שאינן שבין היינו מבעט שאינו רוצה בכפרה. ובבבלי בסוגיין מסיק שאינן שבין היינו שביה"כ אינו שב מעברה שבידו. והא דפריך בכריתות מאי שבין כו' אילימא שבין שוגג שאינו שבין מזיד הא קתני לא אם אמרת בחטאת ואשם כו'. תימא לי שוגג ומזיד היינו שהיה מזיד בשעת עשייתו אבל שאינן שבין איירי שהיה שוגג בשעת עשייתו אלא שאינו שב מידיעתו וכדתניא פ"ק דחולין (דף ה') השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו כו' וכן מפורש בבבלי בכולא סוגיא דבהכי איירי שאינו מתחרט על מה שעשה וצ"ע. ותו' כתב בסוגיין בד"ה דאלת"ה כו' איצטרך אך אפילו חזר אלא שמבעט בכפרה שאינו רוצה שיה"כ יכפר לו ע"ש. ותימא א"כ מאי דוחקיה דרבא למוקמי בכרת דיומא לימא ריבוייה דיה"כ הוא קאי על שאינו מבעט וברייתא יכול כו' איירי במבעט וכ"ת מבעט לא מיקרי שאינן שבין סתמא הרי בכריתות מסיק שאינן שבין היינו מבעט. ועיקרא דמלתא שכתבו תו' מבעט היינו שאינו רוצה בכפרה תימא דהא לא משמע כן בכריתות אלא מבעט זהו שאינו מאמין בכפרתו אבל המאמין אלא שאומר שאינו רוצה בה מכפר. וכן משמע בכריתות דקאמר ר' יוחנן במבעט כגון דקאמר אין יה"כ מכפר. גם הרמב"ם כתב פ"ג מה' שגגות אין יה"כ ולא חטאת ואשם מכפרין למבעט שמתחשב בלבו או אומר אין אלו מכפרים ע"ש. אך מהא דאמר התם בכריתות כי פליגי דאמר תיקרב ולא תכפר כו' ע"ש משמע באומר איני רוצה שיכפר אבל לא באינו מאמין וצ"ע:

ולמה לא מר כו' עי' בקונט'. וקשה הא עיקר קושית הש"ס כיון דיש למצוא חטא שאין קריבין עליו אשם תלוי כגון שעבר עליו יה"כ ה"ל למיתני במתני' כמו דתנן חוץ ממטמא כו'. וכיון שכן אף דיש למצוא חטא שאין יה"כ מכפר עליו לא יתורץ קושייתו דהא מיהת איכא זמן שא"צ לאשם תלוי כגון שידע בו ביה"כ וצ"ע: