שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 1 · הלכה 6 · Segment 3

אותן הקלות כו' עי' בקונט' וקשה הא גם בחמורות איכא לאוקמי דהיינו במיתות ב"ד שאינן בני קרבן א"נ אפי' חייבי כריתות נמי איכא לאוקמי באותן שאינו בר קרבן ועי' מ"ש בסמוך. והא דקאמר ואותן הזדונות כו' הגהתי בקונט' דלא שייך הודע במזיד. ואינו מוכרח די"ל שידע מעיקרא ונעלם ממנו ביה"כ ועליה קאמר לא הודע לו ביה"כ. ורש"י פי' בד"ה היינו זדונות היינו הודע קס"ד הודע שידע ועשה דהיינו מזיד דליכא למימר הודע שנודעה לו שגגתו כדפרשינן ליה בכל דוכתא (ר"ל כאן הודע דקרא) דא"כ ה"ל חטאות ואשמות וודאין שחייבין להביא אחר יה"כ ע"ש אבל הירושלמי דפריך בסמוך ממתני' דכריתות ש"מ הידע שנודעה לו שגגתו. אלא הא דקאמר הבבלי לא הודע שוגג אינו מוכרח די"ל עכשיו לא נודע לו ואפשר ניחא ליה לפרש תרוויהו בחד גווני ודוחק. ועמ"ש לקמן. ואף להגהתי קשה דמשמע דקאי אשגגות דקלות והא ודאי ליתא דקאי נמי אשגגות חמורות כגון יש בה ואין בה או אין בה ואין בה. וכ"ת בהנך לא שייך הודע דהא בשאר חייבי כריתות אנן קיימין ובהו איכא קרבן אע"פ שאין בהן ידיעה בתחלה י"ל היינו דשריך בסמוך ניחא לא הודע כו'. ונראה לקיים הגי' שלפנינו וה"פ ואותן הקלות האמורות תחלה וה"ה החמורות יה"כ מכפר עליהן בין על המזיד בין על השוגג ואותן הזדונות וה"ה השגגות האמורות מכפר עליהן בין שנודע להן חטאתם בין שלא נודע להן חטאתם והשתא פריך שפיר ממתני' דכריתות וה"מ למפרך נמי אהודע דמזיד דהא אין השעיר מכפר על חייבי מיתות ומלקות כדאמר בבבלי כריתות שם אלא ניחא ליה למפרך ממתני' ויותר נראה סברת הירושלמי בזה וכסוגיא דכריתות. דפריך הש"ס שם והאנן תנן הידע ולא הודע עשה ול"ת. וקשה מעיקרא פשיטא ליה והדר פריך ממתני' (והרב בבה"ז דחק עד מאוד לתרץ ע"ש) וע"ק אמאי לא פריך מרישא דתנן שמכפר על הזדונות והשגגות. ונראה המקשה סבר יה"כ מכפר נמי אחייבי חטאות ואשמות ודאין והוא שנודע להן ביה"כ שחייבין חטאות ומתני' דתנן הודע או לא הודע הכי מתפרשת בין שנודע לו ביה"כ שחטא בין שלא נודע לו חטאו לעולם יה"כ מכפר אבל אם נודע לו אחר יה"כ שהוא חייב ודאי אין יה"כ מכפר ודמיא להא דאמרו בבבלי שבת פ' כלל גדול (דף ע"א) אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד אם נודע לו השני קודם הפרשה צריך כפרה אחרת ע"ש. אע"ג דמכפר נמי על חטא שלא נודע כלל התם חס רחמנא עליה דתיהוי ליה כפרה אבל הני כיון דאפשר ליה בכפרה כשיוודע לו אינו מתכפר בכפרה שהיתה לו קודם הידיעה. וניחא לי בזה קושית הש"ס בפירקין הודע היינו מזיד כו' דהודע היינו שנודע לו ביה"כ בשעת הכפרה או לא הודע לעולם. וכיון שאם נודע לו חיובו ביה"כ פטור ולאחר יה"כ חייב ש"מ שאין לחלק בין ממון לגוף דהא חזינן דגם אממון חס רחמנא אלא עיקר הטעם שצריך לידע חיובו ביום כפרתו. והמתרץ שאמר דסד"א לחלק בין ממון לגוף סובר שאפילו נודע לו חיובו ביה"כ אינו מכפר עליו לכך פריך ליה ממתני' דתנן הודע ולא הודע ושני מתני' דהכא בשלא אתרו ביה הלכך אפי' הודע ליה ביה"כ שעבר אין כאן מלקות יה"כ מכפר והא דאמר רבא חייבי מלקות כו' בשאתרו ביה. (ועמ"ש לעיל בד"ה שעיר כו') והשתא סוגיין הכי מתפרשת הדא היא כו' וכי הא דתנן במתני' הוא כדתני בברייתא דתולה על השגגות וקלות הן עשה ול"ת וחמורות הן כריתות ותנן יה"כ מכפר על הזדונות ושגגות של קלות וחמורות ש"מ שמכפר גם על השגגות ומסיפא דתנן כריתות ומיתות ב"ד שעיר המשתלח מכפר לא מצי למפרך דאיכא לאוקמי בזדונות אבל מרישא משמע ליה דמכפר גם על השגגות ושני ר"י זדונות ושגגות לא קאי על החמורות אלא על אותן הקלות והא דתנן הודע ולא הודע לאו היינו מזיד ושוגג אלא קאי על הזדונות וקאמר אותן הזדונות בין שנתודע לו בהן ביה"כ בין שנעלמו ממנו ביה"כ שעיר המשתלח מכפר ופריך בברייתא תני' אמתני' דהכא על הזדונות והשגגות כשם שהשעיר כו' ש"מ שאף על חמורות קאי הזדונות והשגגות וכן הודע ולא הודע אכולהו קאי וקשיא מתני' דכריתות דתנן חייבי חטאות וודאי אינו מכפר עליהן וברייתא לא קשיא ליה דתניא שתולה על השגגות אבל אינו מכפר ובמתני' תנן דמכפר אהודע די"ל על הודע תולה מיהת עד שיביא קרבנו אף שמחוייב להביא אח"כ אבל מתני' משמע דאחייבי חטאות ודאי אינו מכפר כלל ושני ר' בון בין שנתוודע לו בהן פי' שיודע בשעת הכפרה שחטא או שלא נתוודע לו לעולם אבל כשלא ידע ביה"כ ואח"כ נתוודע לו חייב ועליה קאי מתני' דכריתות. והיינו כסברת המקשה בבבלי דכריתות כמ"ש לעיל. אך קשיא לי סוגיא דכריתות ודהכא אהדדי דהכא מסקינן הודע או לא הודע היינו בין שנתוודע לו ספיקן בין לא נתוודע לו ספיקן ולא קאי אלא אשוגג כמפורש בש"ס אותן שעשאן בשוגג בין שנתוודע לו ספיקן כו' ולמסקנא דכריתות תשמע דקאי אמזיד ולא אתרו ביה. ויותר קשה לפמ"ש ר"י דאמר כיני מתני כו' אתיא כמסקנא דכריתות ובבבלי בסוגיין מסיק ר"י בין שנודע לו ספיקן. ובסמוך פירשתי הא דאמר ר' בון בר חיא כדמסיק הבבלי וצ"ע: