שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 4 · הלכה 3 · Segment 2

קרבנו לה' על נזרו שיקדים כו'. כתב הרמב"ם פ"ט מה' נזירות הלכה י"ג האומר הריני נזיר כשיהיה לי בן והפריש קרבן והפילה אשתו וחזרה וילדה הקרבנות ספק ואסורין בגיזה ועבודה. נראה שכך היתה גירסתו בגמ' דנזיר פ"ב בבעיא דר' אבא והיא הגי' הנכונה. ובמ"ל כתב שם ודע שלדברי רבינו כו' לא יכולתי להלום צדדי הבעיא כו' ע"ש. ולי נראה שהדבר ברור האומר הריני נזיר לכשיארע דבר פלוני וקודם שאירע אותו דבר הפריש קרבן ואח"כ בא הדבר ההוא לא חלה הקדושה על אותו הקרבן ודלא כמ"ש המ"ל דאף התו' מודים בחלוקה זו שהקדושה חלה עליו ע"ש דליתא כמפורש כאן הפרישו קרבנן ואמרו הרי אנו הולכין לכפור בב"ד אינו קדוש א"כ ה"נ כן. ואם היתה אשתו מעוברת ואמר הריני נזיר כשיהיה לי בן והפריש קרבן ונולד לו בן קדוש כיון שהיה הולד בעולם אמרינן אגלאי מלתא למפרע שכבר חל הנדר אבל אמרו לכפור בב"ד שלא חל הדבר בשום ענין אינו קדוש וכי קמיבעיא לש"ס בשהפילה אשתו כיון דבשעת הפרשה חל הנזירות אע"ג שנתבטל אח"כ אפ"ה קדושתו קיימת או לא. ודמיא קצת איבעיא דר' אבא לבעיא דמיבעיא לירושלמי בסמוך נשבעו חוץ לב"ד והפרישו קרבנן כו' דהתם נמי כבר התחיל הדבר במקצת. ומדברי הרב במ"ל נראה שנעלמה ממנו ברייתא דר"ח והיא שנויה בספרי וז"ל קרבנו לה' על נזרו ולא נזרו על קרבנו קרבנו לה' על נזרו ולא קרבן אחר על נזרו ונראה דה"פ מי שהפריש קרבן על נזרו ומת (שעל לחכם אחר) אין אחר יכול להביא קרבן של זה על נזרו ובן שמגלח על נזירת אביו הלכה הוא בנזיר. וברמב"ם לא מצאתי מבואר אם הפריש קרבן קודם חיובו מה דינו ודוחק לומר דסובר דאיצטרך קרא למעט קרבן א' דמשמעות הספרי דתרוייהו שמעי' מיניה גם הירוש' מסכים לזה וצ"ע: