שתיהן חייבות. עיי' בקונט'. וכ"פ רש"י והר"ן. וקשה ל"ל לאשמועינן שהגוסס כחי לכל דבריו הא משנה מפורשת היא פ"ק דאהלות ואפי' גוסס פוטר מיבום וזוקק ליבום ש"מ שהוא כחי בין לקולא בין לחומרא וי"ל ודאי בשעת מעשה כשהוא גוסס הוא כחי שמעינן שפיר ממתני' דאהלות אבל הכא כיון דרוב גוססין למיתה סד"א לא מיקרי עדות הראשונים הפסד ממון קמ"ל לא אזלינן בממון אחר הרוב וה"ל הפסד ממון וחייב קרבן שבועה. מיהו רב פליג וקסבר אזלינן בממון בתר רוב תיקשי ליה מתני' לכך נראה הא דאמרינן רוב גוססין למיתה היינו לחומרא הלכך החמירו בגט כמ"ש תו' יומא (דף נ"ה) וכן בתרומה אבל הכא דמדאורייתא הוא כחי לא מחמרינן לפטרו מקרבן. ובהכי ניחא דברי הרמב"ם פ"ד מה' פסולי המוקדשים ודלא כמ"ש במ"ל שם ועי' בתו' (דף ל"ז) בד"ה קמ"ל:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 4 · הלכה 3 · Segment 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 436a0eb033f7af2e1966bb56c42c4d80e2b02f18a0ae1a865aa95c71c57232a6