שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 1 · הלכה 6 · Segment 7

על כל עברות כו' עיין בקונט' וכ"ה בבבלי בסוגיין. וא"ת הא דתניא יכול לא יהא יה"כ מכפר אא"כ התענה בו וקראו מקרא קדש ולא עשה בו מלאכה לא התענה בו ולא קראו מקרא קדש ועשה בו מלאכה מנין ת"ל יה"כ הוא מ"מ. מוקמינן התם כר' דאמר יה"כ מכפר על שאינן שבין והך ברייתא נמי הוא אמרה הכי. ול"ל קרא תיפיק ליה מקרא כי דבר כו' שמעינן דוקא אהנך תלת הוא דאין יה"כ מכפר בלא תשובה אבל אשאר כל עברות יה"כ מכפר אע"פ שלא עשה תשובה וי"ל אי לאו דכתיב יה"כ הוא ה"א יה"כ אינו מכפר לשאינן שבין והכרת תכרת מפרשינן הכרת בעה"ז תכרת לעה"ב עונה בה שאם עשה תשובה ומת מיתה ממרקת כדאוקמי ליה רבנן דר' כמפורש שם אבל השתא דכתיב יה"כ הוא מסתבר טפי למוקמי קרא ביה"כ דאינו מכפר אהנך תלת בלא תשובה ועוד י"ל סד"א הא דיה"כ מכפר בלא תשובה היינו כשאינו מבעט בקדושת היום אבל כשמבעט אינו מכפר קמ"ל יה"כ הוא דמכפר. ותו' כתב בד"ה ת"ל יה"כ היא מ"מ תימא דלמא דעשה תשובה איירי ולעולם סבר התנא דאינו מכפר על שאינן שבין ע"כ ונראה הא דתני ולא קראו מקרא קדש פירש"י לא קיבלו בברכות וכתב תוס' לא מצינו ברכות יה"כ דאורייתא. וליכא לפרושי דקאי אמקרא הפרשה דכתב רש"י ר"פ בא לו דיליף ממילואים דמקרא הפרשה מעכב. דאין חיוב מקרא הפרשה אלא על כהן הגדול לחוד ועוד הרי כתבו תוס' יומא פ"ק (דף ד') נכנסו כו' הא דגמר ממילואים לאו דרשא גמורה היא אלא אסמכתא בעלמא ע"ש. אלא ה"פ שאינו מודה בקדושת היום שקבעו ה' לכפרת עמו ודמיא לדעת הר"ח שכתבו תוס' שם בד"ה לא קרא כו'. וכיון שכן שפיר שמעינן מינה דמכפר לשאינן שבין דהשתא למבעט בכפרתו מכפרת להראות מלכותו כדאמר ר' חנינה בסמוך כ"ש שמכפר למודה בכפרתו אע"פ שלא שב על העברות שעשה. ולמאי דמסיק פ"ק דכריתות שאינן שבין דתני ברישא דברייתא היינו במבעט ואומר שאינו רוצה שיכפר לו פשיטא דפליגי ברייתות אהדדי מיה"כ הוא שמעינן דאפילו בשאינו מודה בכפרתו מכפר כ"ש מבעט:

חוץ מפורק עול כו' עי' בקונט' וכ"פ רש"י וקשה למה מכנה הכתוב הכופר בעיקר דבר ה' בזה הרי הוא עוקר את הכל וכן למה מכנה הערל במיפר ברית וכן הדורש הגדות של דופי הרי הוא כופר בתורת ה' ואין בינו לכופר בעיקר ולא כלום ועוד פורק עול ל"ל השתא הכופר בתורת משה אין יה"כ מכפר עליו כ"ש הכופר בעיקר ונראה פורק עול היינו העושה מצות ה' שלא מאהבתו את ה' ואינו משמח בעשייתם אלא לפרוק חוב המוטל מעליו וזהו דבר ה' בזה שהמצות ניתנו לטובתינו ולא לעול. ומיפר ברית אינו ערל שהוא שב ואל תעשה גם אין בזה הפרה ורבים המונעים לעשות מצוה זו מפני הצער אלא קאי על המושך ערלתו שזהו מיפר הברית שנחתם בו ואין זה אלא לבזות ברית ה'. (כן הוא בירושלמי סנהדרין ר"פ כל ישראל ועי' מ"ש שם בתו' בד"ה כל כו' ובד"ה זה כו'). ומגלה פנים בתורה זה העובר על דברי תורה בפני רבים ואילו בוש מהם ואפי' אינו עובר אלא על תקנת חכמים ואינו עושה אלא לתאבון ה"ז מגלה פנים בתורה ומבזה דבר ה'. (ואף שבבבלי פ' חלק (דף צ"ט) פליגי ביה מאי מגלה פנים בתורה הרבה פנים לתורה וכפטיש יפוצץ סלע וזהו כוונת המקרא בירמיהו (סי' י"א) ואתה אל תתפלל בעד העם וגו' כי אינני שומע בעת קראם אלי בעד רעתם מה לידידי בביתי עשותה המזמתה הרבים ובשר קדש יעברו מעליך כי רעותי כי אז תעלוזי. לרבנן דר' דסברי אהנך תלתא תשובה אינה מכפרת אלא המיתה כי אינני שומע כו' היינו אפילו אחר שעשאו תשובה אינני שומע. ולר' איירי עד שלא עשאו תשובה. וקאמר למה איני מקבל תפילתם כי מה לידידי ר"ל לישראל עמי בבית המקדש להתפלל הלא עשאו מעשיהם הרעים לפני רבים (והיינו מגלה פנים בתורה והמפרשים דחקו מאד לפרש לשון הרבים) ובשר קדש יעברו מעליך (אמר יעברו היינו שמשכו ערלתה וערלת בניהם שלא יהא הברית ניכר) כי רעתיכי אז תעלוזי (אבל בעשותם את המצות אינן שמחים שהן עליהם כעול ועשייתם אינה אלא כפורק עול):

ר"ז אמר ר"י מקשה כו' עי' בקונט'. מיהו פשטא דשמעתתא משמע ר' יוחנן בא לשנויי קושית ר' יסא לכך היה נ"ל דלאו מתני' דיומא קשיא לרב יסא אלא קשיא ליה קושית תו' ישנים פ' יה"כ (דף פ"ה) בד"ה תשובה כו' לר' למה חרב הבית הא יה"כ מכפר על הכל חוץ מג' דברים וצ"ל אע"ג דאהני יה"כ למעט בכרת כפרה גמורה בלא תשובה ליכא ע"ש. ותימא א"כ מאי פריך הש"ס שם מתני' דלא כר' לישני מיתה ויה"כ מכפרין כפרה גמורה עם התשובה גם לשון המתרץ שם יה"כ לא בעיא תשובה משמע שאינו צריך כלל לתשובה. ועוד מאי פריך הבבלי בסוגיין ברייתות סיפרא אהדדי נימא הא והא ר' וה"ק יכול יהא מכפר על שאינן שבין כפרה גמורה שמכפר על השבין ת"ל אך למעט פעמים שאינו מכפר כפרה גמורה דהיינו לשאינן שבין. אלא ודאי אי קסבר ר' יה"כ מכפר על שאינן שבין מכפר עלייהו כפרה גמורה ותמה ר' יסא על דבריו א"כ למה חרב הבית כמ"ש תו'. וכ"ת עברות שעשו מיה"כ עד ט' באב גרמו החורבן י"ל הא כתיב ספו שנה על שנה חגים ינקופו. וכ"ת על ג' עברות האמורים נחרב הבית (וכמ"ש בסמוך בד"ה על כו') י"ל הא כתיב על מה אבדה הארץ כו' על עזבם את תורתי כו' ועוד מצינו שהוכיחום הנביאים על עברות אחרות והם גרמו החרבן אך קושית תו' יש לתרץ דמפורש פ' יה"כ (דף פ"ז) האומר אחטא ואשוב אין יה"כ מכפר אפי' לר' ע"ש א"כ י"ל שהיו בישראל רבים שסמכו דעתם לכך (ועמ"ש בזה בדרושים) ולפמ"ש תו' בסוגיין בד"ה דאי כו' האומר איני רוצה שיה"כ יכפר עלי אף לר' אינו מכפר וכ"ש במכחיש בכפרת היום ל"ק קושית תו' לכ"נ פירושי בקונט' עיקר. מיהו בבבלי בסוגיין ובפ' יה"כ מפרש דר' סובר יה"כ מכפר בלא תשובה וזה מסכים לגירסת הש"ס כאן דמסיק ר' יוחנן כן (ודלא כגירסת הירושלמי פ' יה"כ) ומסיק התם ורבנן הכרת בעה"ז תכרת לעה"ב עונה בה שאם עשה תשובה ומת מיתה ממרקת. ופירש"י אבל שאר עברות מיתה אחר יה"כ ממרקת בלא תשובה. וכתב המהרש"א וכ"נ להוכיח כו' דלר' אף אי יה"כ מכפר בשאר עברות מיתה בלא יה"כ אינו מכפר ע"ש ול"נ שאין כאן הוכחה דלקמן איירי באומר אחטא ומיתתי מכפרת שאז אינה מכפרת וכדאמר ר' ביה"כ כדמפורש פ' יה"כ שהבאתי לעיל אבל הא ודאי דמיתה מכפרת טפי גם בסמוך מפורש דמסתבר טפי שמיתה מכפרת בלא תשובה מיה"כ. ואפי' לפי הגירסא שלפנינו מוכח מיהת דמיתה ויה"כ שניהן מכפרין בלא תשובה. אבל אין להוכיח דמיתה מכפרת טפי מיה"כ מדמיתה ותשובה מכפרים אהנך ג' ויה"כ עם תשובה אינן מכפר עלייהו די"ל יה"כ עם תשובה מכפר עלייהו ק"ו ממיתה וקרא לא אתי אלא לאשמועינן בהנך ג' יה"כ ומיתה אינן מכפרים בלא תשובה וקמ"ל נמי דמיתה עם התשובה מכפרין. תו' כתב בד"ה בעומד כו' הקשה הר"ש כו' והא אפילו כרבנן לא אתיא דסברי מיתה בלא תשובה מכפרת בשאר עברות ע"ש תירוצם דחוק מאד. והמהרש"א כתב ולא ניחא להו לאוקמי בג' עברות דסתמא קתני כדמוכח בשמעתין כו' ע"ש ואיני מבין הוכחתו דא"א למוקמי ברייתא יה"כ אינו מכפר על שאינן שבין בהנך ג' דא"כ קשיא ל"ל אך תיפוק ליה מדכתיב כי דבר כו' שמעינן דאין יה"כ מכפר אהנך ג' בלא תשובה ועוד מאי דוחקיה דקאמר תאמר ליה"כ שמכפר על המזיד כו' טפי הל"ל מה לחטאת ואשם שאין מכפרין על שאינן שבין תאמר ליה"כ שמכפר על השבין. ומ"ש ועוד אי מיתוקמא כרבנן ובג' עברות ה"נ איכא לאוקמי כר' ובג' עברות כו' ע"ש. תקפה עליו משנתו שכח שתו' יומא (דף פ"ה) מקשינן כן לר' לוקמי בג' עברות ותירצו דשפיר טפי משני ע"ש ש"מ דסברי אע"ג דסתמא קתני אפ"ה איכא לאוקמי בג' עברות וליתא למ"ש המהרש"א בתירוצא קמא והי"מ פ' יה"כ תי' קושית תו' דא"כ כי היכי דמפליג בתשובה לחודה ה"נ הל"ל יה"כ ומיתה מכפרים על שאר עברות ועל ג' עברות מכפרים עם התשובה ע"ש וא"כ דהא לפי קושית תו' מפרשינן ועל החמורות כו' עד שיבא יה"כ ויכפר היינו שיה"כ לבד מכפר וכ"ש מיתה. והר"ש שמקשה הא אפי' כרבנן לא אתיא כו' סובר כתירוצא בתרא שכתבו תו' שם דליכא לאוקמי בג' עברות דבעינן דומיא דסיפא דאיירי בכל עברות ע"ש. אך נ"ל לתרץ קושית הר"ש רבנן סברי מיתה מכפרת טפי מיה"כ ובהנך ג' יה"כ עם התשובה אינו מכפר אבל מיתה עם התשובה מכפרת עלייהו וקמ"ל קרא דהנך ג' אין להם כפרה אלא ע"י מיתה ותשובה משא"כ שאר עברות ביה"כ ותשובה סגי. ורש"י לית ליה הך תירוצא משום דקשיא ליה א"כ לישמעינן תכרת לעה"ב בשאר עברות דגם מיתה בלא תשובה אינה מכפרת (ואף שי"ל איידי דקמ"ל הכרת ותשובה בעינן בהנך ג' קמ"ל נמי תכרת בלא תשובה אע"ג שכן הדין בכל העברות א"נ קמ"ל תכרת אפי' איכא נמי יסורים לא מהני וחמור משאר כריתות ומיתות ב"ד דמהני תשובה ויה"כ ויסורין ובהנך בעינן דוקא מיתה ותשובה ודיניהם כחילול השם וכדאמר ראב"ע בחלוקי כפרה ועמש"ל לקמן בד"ה אלא כו'. נראה לרש"י שהוא דוחק לומר כן) לכך תירץ קושית הר"ש מתני' דפ' יה"כ לרבנן לא קשיא דמתני' נקט או מיתה או יה"כ מכפרין עם התשובה דוקא הא כל אחד לבדו לא אבל לר' ודאי קשיא דהא איהו דאמר יה"כ לחוד מכפר בלא תשובה וכ"ת אי או או קאמר תנא דמתני' א"כ ה"ל למיתני נמי בסיפא ועל החמורות הוא תולה עד שימות או עד שיבא יה"כ ויכפר ולמה נקט יה"כ לחוד י"ל כבר הוכחנו לעיל שמיתה מכפרת טפי מיה"כ וקמ"ל יה"כ מכפר על החמורות מיתה לא כ"ש. והא דנקט ברישא מיתה הא קמ"ל שאפי' מיתה לחודה אינה מכפרת בלא תשובה:

אתא ר' אשיין כו' בקונט' הגהתי כמו שהוא ביומא ולפי גי' זו צ"ל נמי דריש הכרת תכרת הכרת בעה"ז ותכרת לעה"ב יכול אפי' עשה תשובה ת"ל עונה בה כו' ועל שאר עברות מיתה מכפרת בלא תשובה והא דתני' יו"כ. המיתה כיום התשובה היינו בשאר עברות. והגירסא שלפנינו אף דלפום ריהטא שמסכמת עם הבבלי כד מעיינינן נראה דפליגי מיהת אברייתא דמייתי הבבלי בסוגיין כי דבר ה' בזה זה פורק עול כו' הכרת לפני יה"כ כו' ע"ש ולהירושלמי הל"ל הכרת בעה"ז כו' כדמוקי ליה רבנן כמפורש שם. בשלמא להבבלי י"ל מודה ר' שאין מיתה לחוד מכפרת אפי' על שאר עברות וכמ"ש המהרש"א לכך אי אפשר למוקמי קרא אלא ביה"כ דדוקא אהנך ג' הוא דבעי תשובה אבל על הירושלמי קשה דהא מייתי ברייתא יום המיתה כיום התשובה. מיהו י"ל דסובר הירושלמי מיתה מכפרת טפי מיה"כ וכמו שכתבתי בסמוך ונקט יה"כ מכפר על שאר עברות בלא תשובה וכ"ש מיתה. אך קשה מ"מ ה"ל לאשמועינן נמי מיתה שאינה מכפרת אהנך ג' בלא תשובה. והי"מ דחק לפ' הגירסא דיומא ע"ש ואי צורך לדחוקיו ואין להאריך. ומה שאני תמה בזה הוא דגרסי' בבבלי סנהדרין (דף ס"ד) הכרת בעה"ז תכרת לעה"ב דברי ר"ע א"ל ר"י וכי ג' עולמות יש אלא תכרת דברה תורה כלשון בני אדם. ובבבלי בסוגיין קאמר ורבנן הכרת בעה"ז תכרת לעה"ב עונה בה שאם עשה תשובה ומת מיתה ממרקת. וקמ"ל קרא אע"ג דבשאר עברות אם עבר עליו יה"כ ומת מתכפר לו באלו ג' עברות עונה בה אם לא עשה תשובה. א"כ מאי א"ל ר"י לר"ע וכי ג' עולמות יש הא איצטרך קרא לאשמועינן שאין יה"כ ומיתה מכפרין על ג' אלו והיינו הכרת בעה"ז שאין יה"כ ותשובה מכפרין ותכרת לעה"ב ואף מיתה אינה מכפרת אם עונה בה ומדכתיב ונכרתה ה"א דיה"כ ותשובה או יה"כ ומיתה מכפרין עלייהו כמו שמכפרין על כל עברות החמורות (ועמ"ש ירושלמי סנהדרין (פ"י ה"א) בתו' בד"ה שלשה כו' ובסמוך בד"ה זו כו') ויש ליישב: