שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 4 · הלכה 1 · Segment 18

בפני ב"ד להוציא עד אחד בשאמרו לו כו'. כתבו תו' בפרקין (דף ל"ב) בד"ה ואמר כו' תימא דהל"ל ואמר יחלוקו דהכי הלכתא כו' ע"ש וקשה מ"ד יחלוקו פטור העד מקרבן דהא לדידיה אין ב"ד נזקקין לא לשבועה ולא לפרעון כמ"ש רש"י פ' כל הנשבעין (דף מ"ז) בד"ה לסיני כו' ע"ש והא דיחלקו תקנת חכמים דכיון דמדאורייתא אין חברו משלם ממון אין כאן שבועת העדות כדדרשינן כאן מיהוא ראה או ידע. אבל למ"ד חזרה שבועה למחוייב לה מדאורייתא חייב לשלם דה"ל מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם דזה שישבע כנגדו אינה אלא תקנת חכמים וכיון שגם הוא פסול הדרינן לדין התורה. ונראה שכן הוא דעת רבינו האי ז"ל דפסק כמ"ד חזרה שבועה לסיני. ולא חשש לקושית הרי"ף מסוגיא דפרקין דאמר ואמר מר חזרה למחוייב לה ולא קאמר יחלוקו דאביי דאמר הכל מודים בעד אחד ודאי סובר הכי אבל אנן לא קיי"ל כוותיה (ועי' בהרא"ש לקמן פ' כל הנשבעין) והרמב"ם השמיט דברי הירושלמי בשאמרו לו הרי אתה מקובל עלינו כשנים. ונראה שסובר הא דמחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם נמי תקנת חכמים היא ואפ"ה קאמר אביי שבועת העדות נוהג בו ש"מ דהבבלי פליג אירוש' בהא וצ"ע: