שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 4 · הלכה 1 · Segment 17

בכשרים ולא בפסולים. עי' בקונט'. וקשה מאי איכא שנשבע לשקר מ"מ אין לחייבו קרבן דדוקא בשבועת העדות הוא דחייב קרא קרבן ולא בשבועת שקר ועוד מ"ש דקשיא ליה אפסולם ולא אקרובים דהא אינהו נמי לשקר נשבעו לכך נראה קרובים אימעיטו מדכתיב והוא עד בראוי להעיד הכתוב מדבר אלא פסולין דמתני' שהן פסולי דרבנן אין למעט מוהוא עד דמאורייתא כשרים וקאמר מדגלי קרא שאין שבועת העדות נוהגת אלא בשחבירו משלם ממון ע"פ הגדתו הלכך אף בפסולי דרבנן אינה נוהגת בהם דהא מיהת אין חבירו משלם ממון על פיו וכמ"ש בסמוך. וזה דלא כמ"ש רש"י בפירקין (דף ל"א) בד"ה אבל משחק כו' דלא קרינן ביה והוא עד. ואפשר לאו דוקא נקט והוא עד אלא כיון שאין חבירו משלם ממון על פיו אין כאן שבועת העדות. אך קשה מכדי לרב אחא גם מלך אין שבועת העדות נוהגת בו כמפורש בגמרא ומוציאין ממון בעדותו אם העיד. והרמב"ם ריש פ"י מה' שבועות כתב היה עד אחד מהן פסול ואפי' מפסילי עדות מדבריהם או שהיה מלך אחד מעדיו שאינו ראו להעיד כו' פטורין שאלו העידו לא היו מחייבין בעדותן ממון ע"כ משמע שאם העיד המלך אין דנין על פיו. ולא ידעתי מנ"ל הא אדרבא הסברא נותנת שעדותו עדות. ואין זו קושיא לרב אחא די"ל אין טעם שניהן שוין פסולי דרבנן פטורים משום שאין מחייבין בעדותן ממון ומלך פטור דלא קרינן ביה והוא עד שאינו ראוי להעיד וכ"מ מדברי תו' בד"ה ורבנן כו'. אבל דברי רש"י והרמב"ם צ"ע: