שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 1 · הלכה 4 · Segment 5

העובר לפני התיבה כו' א"צ להזכיר של ר"ח עי' בקונט' וכ"פ רש"י עירובין פ"ג (דף מ') ותו' כתב שם ויש גאונים שאין מניחין לומר ובר"ח דלא ליתי לזלזולי במועדות וי"ט ראשון של ר"ה שיאמרו י"ט שני עיקר כו' ואתי לממני מועדות מן יום שני ע"כ. ואיסור זה איכא נמי כשקדשו ע"פ הראייה דיש לחוש שמא יתעבר אא"כ שכבר באו עדים וזה דוקא במקום הוועד. ולשון הש"ס לא משמע הכי דקאמר א"צ להזכיר כו' משמע אבל אם רצה להזכיר מזכיר ולסברת הגאונים אסור להזכיר. עוד כתב בשם הערוך איזה חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה פי' שאין אומרים ובראשי חדשיכם לא בתפלה ולא בזולתה ע"כ. נראה דלאו איסורא קאמר אלא שמתכסה וא"צ להזכיר דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן. ובהגהת אשרי שם כתב פי' דברי הערוך לא בתפלה ולא בזולתה היינו שאין אומרים אחר ההפטרה על יום ר"ח גם שאין אומרים בקרבנות ובר"ח ע"כ וקשה הא לעולם אין מזכירין של ר"ח בהפטרה אפי' כי מיקלע בשבת שאם אין שבת אין הפטרה וכ"כ במנחה דיה"כ א"כ מ"ש חג זה דקרי ליה כסא ועוד הא תפלה דרבנן ואנשי כנסת הגדולה תקנוה בפרט תפלת המוספין דנתקנה בזמן שאין מוסף כדמשמע בבבלי ר"פ תפלת השחר וכ"ש סדר הפטרה א"כ איך נפרש קרא דבכסא ליום חגינו דקאי אתפלה והפטרה. והטור א"ח סי' תקצ"א כתב פי' לא במוסף ולא בבקר כשקורין פ' הקרבנות שיש מקומות שקורין בר"ח בבקר לאחר שקראו פ' התמיד ובראשי חדשיכם ע"כ. גם לפי' זה קשיא קושיא שנייה. לכך נראה ולא בזולתה ר"ל שאין מזכירין ר"ח בבה"מ דבה"מ דאורייתא אע"ג דהנוסח דרבנן מ"מ כיון דדוד ושלמה תקנוה לברכה שלישית כמפורש פ' ג' שאכלו מסתמא גם הם תקנו להזכיר בו של ר"ח ושפיר אמר דוד בכסא. וה"ק שאין מזכיר בראשי חדשיכם לא בתפלה גם אינו מזכיר ר"ח לא בזולתה דהיינו בבה"מ. וכתב תוס' עוד שם ור"ת הגיהו במחזורו ושני שעירים לכפר כו' ע"כ (וכן נוהגין כמ"ש בש"ע סי' תקצ"ח) וקשה הא קיי"ל כר"י דמתני' שעירי רגלים ור"ח שוין שמכפרים על אין בה ואין בה דקיי"ל ר"י ור"מ הלכה כר"י וכן ר"י ור"ש הלכה כר"י וכ"פ הרמב"ם פי"א מה' שגגות א"כ אין צורך לשני השעירים בשלמא בזמן שבה"מ קיים אתי שפיר שהיו מקריבים אותן לטומאה שאירעה בין זה לזה אלא אנו איך נאמר אותם בבת אחת במקום הקרבת השעירים הא בבת אחת אי אפשר להקריבם דה"ל אחת מהם למותר וי"ל מה שאנו אומרים ושני שעירים לכפר אינו אלא סיפור מעשה בזמן שבה"מ קיים היו מקריבים שני שעירים בזה אחר זה לכפר ועוד הא מפורש לקמן בסוגיין אם שחטו שניהן כאחד כשרים שאין לנו אלא מה שקבעה התורה. והא דאמרינן זכרון אחד עולה לכאן ולכאן דגם ר"ת יום זכרון הוא גם אמרו בבבלי ברכות פ' שלשה שאכלו (דף מ"ט) בר"ח מסיים ברוך שנתן ר"ח לעמו ישראל לזכרון. והיינו מדכתיב וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרת על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני ה' אלהיכם אני ה' וכ"פ רש"י בעירובין שם. והטור א"ח סי' תקפ"ב כתב וכשאומר יום הזכרון הזה גם ר"ח בכלל דכתיב וביום שמחתכם ובמועדיכם ובר"ח וכתיב ונזכרתם אכולהו קאי. וכ"כ הר"ן סוף ר"ה ובר"ח נמי אשכחן זכרון דכתיב בו ובראשי חדשיכם וגו' ונזכרתם וגו' ע"כ. ותימא הא מעיקרא כתיב ונזכרתם וגו'. והדר כתיב וביום שמחתכם וגו'. ולא קאי אלא אמלחמה כמפורש בקרא ונזכרתם לפני ה' ונושעתם מאויביכם וצ"ע. ונראה פירש"י עיקר אך תימא א"כ נאמר אף המסיים במועדות לזכרון יצא או נאמר כי היכי דבר"ח צריך לומר שניתן לנו לזכרון אף במועד צריך לסיים כך דהא כתיב נמי ובמועדיכם וזה לא שמענו מעולם ועוד בר"ה פ"ד גרסינן מנין שאומרים מלכיות זכרונות ושופרות שנא' והיו לכם לזכרון כו' משמע דלא קאי על המועדות ור"ח אלא על התקיעות דר"ה ורש"י פי' בחומש מכאן למדנו מלכיות עם זכרונות ושופרות ע"ש גם לשון הגמרא כן דקאמר זה בנה אב לכל מקום שנא' זכרונות יהיו מלכיות עמהן הרי דלא קאי והיו לכם לזכרון אר"ה. ובפסיקתא פ' בהעלותך איתא ואף שאין המקרא יוצא מידי קרבנות בא מג"ש נאמר כאן ונזכרתם ובר"ה זכרון מה כאן מלכיות זכרונות ושופרות כו' ע"ש ותימא ג"ש מנ"ל הא מפורש אמרו בגמ' שאינו אלא בנין אב וצ"ע. והטור א"ח סי' קפ"ח כחב ואם טעה ולא הזכיר ר"ח אומר ברוך שנתן ר"ח לעמו ישראל לזכרון ונסתפקו בגמ' אי מזכיר ביה שמחה דכתיב וביום שמחתכם ובמועדיכם ור"ח וגו' אלמא איתקש ר"ח למועד או לא דר"ח לא שייך בו שמחה ולא איפשיטא הלכך אין לומר בה שמחה ע"כ וקשה מאי קאמר ולא איפשיטא הא ודאי איפשיטא מהא דגרסי' בפרקין (דף י') אלה תעשו לה' במועדיכם הוקשו כל המועדים כולן זה לזה (והוקשו כולן לר"ח) ופריך והא ר"ח לאו מועד הוא איברא כדאמר אביי ר"ח נמי איקרי מועד דכתיב קרא עלי מועד. ש"מ היקישא דהטור ליתא דא"כ ל"ל להביא ראיה מקרא דכתובים ה"ל למפשט מדאיתקשו מועדים כולן לר"ח בקרא וביום שמחתכם ובמועדיכם וגו'. ואע"ג הא דכתיב קרא עלי מועד לאו מילף הוא אלא גילוי מילתא דמיניה שמעינן שנקרא מועד מ"מ אף היקישא דר"י לא איצטרך (ועמ"ש לקמן בד"ה ועל כו') והמהרש"א כתב פסחים (דף ע"ז) בד"ה סד"א כו' וקשה נהי דמועדיכם לא קאי אר"ח ניליף שעירי ר"ח מרגלים כו' וע"ק ד"ת מדברי קבלה לא ילפינן כו' ע"ש קושייתו השניה אינה שכבר אמרנו דלאי מילף הוא. וקושייתו הראשונה נמי ל"ק דממ"ש בתירוצו דליכא למילף ר"ח מרגלים דאיכא למיפרך מה לרגלים שכן קבוע להן זמן כו' שמעינן דקושייתו נילף ר"ח מרגלים בבנין אב. א"כ טפי איכא למיפרך מה לר"ת שכן נדחה לפעמים כגון שבאו עדים מן המנחה ולמעלה שאין מקריבין עוד קרבן מוסף ר"ח דכתיב עליה השלם ואפי' למ"ש תו' ר"ה פ"ד (דף ל') דדוחה עשה דהשלמה. מ"מ אם באו עדים סמוך לערב דליכא עוד שהות ליקרב מוסף ביום נדחה לגמרי משא"כ במוספי הרגלים. וכ"ת ניליף ר"ח מפסח דסמיך ליה בשלמא שבת אין ללמוד מר"ח וכן תמיד משבת דה"ל למד מלמד לכן צריך קרא אחרינא לשבת ותמיד אבל ר"ח שפיר איכא למילף מפסח איהו י"ל הש"ס רוצה לשנויי אפילו אליבא דר"י דלא דריש סמוכים ומתני' כרבנן נמי אתיא דהא מיהת אינו מפורש בקרא דר"ת דחי טומאה. אך קשה לאביי דאמר ר"ח נמי קרי מועד כיון דכתיב וביום שמחתכם ובמועדיכם ל"ל ובראשי חדשיכם הא כבר נכלל במועדים. ונראה קסבר אביי דוקא היכא דמוכח כגון הכא דאיירי ביה קרא איקרי מועד אבל היכא דאינו מוכח ולא כתיב התם ר"ח אינו נכלל בכלל מועד. וכן מוכח מקרא דנביאים חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי ש"מ שאין ר"ת בכלל מועד וצ"ע. ובא"ח סי' תקפ"ב כתב הטור בשם רב שר שלום בר"ה וביה"כ אומרים מועדיכם לשמחה שהרי כתיב אלה מועדי ה' בריש ענינא ובסוף וידבר משה את מועדי ה' וקאי אכל ענינא פסח עצרת ר"ה יה"כ סוכות ש"ע וכולהו איתקשו להדדי לקרותם מועדי ה' מקראי קדש ע"כ וקשה א"כ נאמר אף שבת איקרי מועד דהא ריש ענינא הוא פ' שבת ושם כתיב אלה מועדי ה' וכ"ת האי קרא קאי אעיבור שנה הא אלה מועדי ה' דכתיב ריש פ' פסח קאי על עיבור חדש כמ"ש רש"י בפי' התורה והא ודאי ליכא למימר דשבת איקרי מועד דא"כ אף בשבת נאמר מועד ועוד א"כ ל"ל במועדו גבי שבת ותמיד וכ"כ תו' פסחים (דף ע"ז בד"ה סד"א כו') דה"נ לא קאי במועדיכם אשבת ותמיד ומצרכינן להו קראי ע"ש. אלא ודאי מועדי ה' איקרי מועדיכם סתמא לא איקרי ועמ"ש לקמן בד"ה ועל כו'. והרא"ש ר"ה פ"ד האריך בדבר ומייתי ראיה מאלה מועדי ה' כמ"ש הטור ועוד מדשנינו במשנה על ששה חדשים השלוחים באלול מפני תקנת המועדות מקיש ר"ה לסוכות ע"כ ותימא הא לא תנן הכי אלא על אלול מפני ר"ה ועל תשרי מפני תקנת המועדות. ואפשר לדחוק דהכי דייק מדתנן על תשרי מפני תקנת המועדות ולא תנן מפני יה"כ דהוי רבותא טפי דהוא בכרת ותקנת המועדות אינה אלא עשה ול"ת ש"מ שיה"כ בכלל תקנת המועדות וה"ה גם ר"ה איקרי מועד אך אינה ראיה כל כך. ותו מייתי ראיה מהך דסוטה (דף מ"ה) אי כתב רחמנא במועד ה"א מריש שתא ומנין שנקראו שמחה שנא' וביום שמחתכם ובמועדיכם. ובסוטה פירש"י שכולן נקראו מועד כדכתיב אלה מועדי ה' וקחשיב נמי ר"ה. ותמהני שלא הרגיש במ"ש. גם קשיא למה הניחו הגאונים ורש"י הראיה המבוררת דאמר בש"ס בפרקין אלה תעשו לה' במועדיכם קאי גם אר"ה ואיה"כ. ועוד לבתר דאסיקנן שאף ר"ח קרוי מועד א"כ לדידהו אף בר"ח נאמר מועדים לשמחה דהא כתיב ביה נמי שמחה וכמ"ש הטור סי' קפ"ח וכמ"ש למעלה בשמו וצ"ע. וזה שכתב בעה"מ והרא"ש סוף מס' ר"ה כתב ר"נ גאון בי"ט ראשון של ר"ה אסור לישב בתענית מדאורייתא הוא אבל בי"ט שני ובשבת מותר ע"כ ותימא שאסר בר"ה והתיר בשבת ע"כ. ונראה דעת ר"נ גאון אף ר"ה קרוי מועד ושמחה לכך אסר בר"ה והתורה בשבת דאינו מיקרי לא מועד ולא שמחה. אבל לדידן דאין אומרים בר"ה מועדים לשמחה יש להתיר תענית בר"ה וצ"ע:

העובר לפני התיבה ביו"ט כו'. כתב הר"ן פ"ד דר"ה מכאן אתה למד שאין מתפללין תשע אלא בתפלת מוסף דר"ה אבל לא בשאר תפלות היום ע"ש. ותימא אמתני' דהתם דתנן העובר לפני התיבה בי"ט של ר"ה השני מתקיע פריך ונעביד בראשון ומשני בשעת השמד שנו א"כ י"ל גם דינו דב"ש בשעת השמד שנו דאף שהיה הבית קיים בזמנם מ"מ כבר פשטה יד מלכות זרים עליהם כמפורש פ"ק דעכו"ם וכ"ת הא מיהת שמעינן דלא כבעה"מ דאמר אף בערבית מתפללים תשע דא"כ למה לא תני העובר לפני התיבה בערבית בש"א עשר כו' דבערבית לא שייך שמד דאין תקיעת שופר בלילה ועיקר גזרה היתה מחמת התקיעה כמפורש ירושלמי ר"ה פ"ד (דף י') י"ל כיון דתפלת ערבית רשות לכך לא נקט פלוגתייהו גביה ועוד שר"ל העובר לפני התיבה ובערבית ליכא חזרת ש"ץ ואפשר אפי' למ"ד חובה הדין כן וצ"ע:

ובה"א תשע. עי' בקונט'. ומהא דגרסינן ירושלמי ר"ה (דף י') י"ט של ר"ה שחל להיות בשבת אית תניי תני פותח בי"ט וחותם בשבת ואית תניי תני פותח בשבת וחותם בי"ט רבי אומר פותח בשבת וחותם בשבת וי"ט בינתיים. אין להוכיח לסיים בשל שבת דברייתא השנויה סתמא היא דעת שלישית ופסקינן כת"ק דר' דקיי"ל הלכה כר' מחבירו ולא מחבריו. גם בבבלי ביצה פ' י"ט (דף י"ז) הפלוגתא מהופכת ופסק הש"ס שם בפירוש הלכה כרבי ע"ש:

שני כבשי עצרת כו' אם כיפר הראשון כו'. וקשה שני כבשי עצרת ודאי לאו לכפרה אתיין דהא שלמים הן. וכן מוכח בבבלי פסחים פ' כיצד (דף ע"ז) דקאמר אבל עומר ושתי הלחם (והקרב עמהם) דאין באין לכפר אלא להתיר בעלמא. ונראה דט"ס הוא וצ"ל שני שעירי עצרת וכ"ה בתוספתא ריש מכלתין. ותימא מנ"ל שהשעיר הבא בגלל הלחם היה מכפר דלא כתיב ביה לכפר גם לא היקש בקרא דאלה תעשו לה' במועדיכם דהא לא כתיב בהך פרשתא וי"ל מדכתיב וידבר משה את מועדי ה' אל ב"י ודרשינן מיניה בפסחים שם הכתוב קבע מועד אחד לכולן לרבות גם העומר ושתי הלחם ע"ש. מהך היקישא שמעינן נמי כי היכא דשאר שעירי מוספין מכפרים ה"נ שעיר הבא בגלל הלחם מכפר. והא דתניא בתוספתא דפרקין טומאת מקדש וקדשיו מתכפרת בל"ב שעירים ואחת מהם שעיר הבא בגלל הלחם אע"ג דלא כתיב ביה קרא שמכפר על טומאת מקדש וקדשיו מ"מ כי היכא דילפינן משאר שעירי מוספים דמכפר ה"נ ילפינן מינייהו דמכפר על טומאת מקדש וקדשיו. אך קשה הא דמכפרי שעירי רגלים אטומאת מקדש וקדשיו ילפי' בהיקש מר"ח ושעיר ר"ח לא כתיב בת"כ ולא ילפינן שעיר הבא בגלל הלחם אלא משעירי הרגלים א"כ ה"ל דבר הבא בהיקש ואינו חוזר ומלמד בהיקש מיהו לפמ"ש לעיל בד"ה שעירי כו' ניחא ע"ש וצ"ע:

על טומאה שאירעה כו'. כתב המהרש"א (דף ח') בד"ה וניכפר חיצון כו' אחר שהוצרכו להביא החיצון משום טומאה שאירעה בין זה לזה אין סברא שיבא לכפר על טומאה שאירעה כו' לחוד ולא יכפר על כולו ע"ש. ותימא הלא שני שעירי עצרת ור"ה אין השני בא אלא על טומאה שאירעה בין זה לזה ואיך נאמר שאין סברא שעל זה לחוד הוא בא וכל שכן כאן דהיקישא. מלבד כו' משמע שלא בא אלא על טומאה שאירעה בין זה לזה:

אלא זה וזה מחמת ר"ח. וקשה מאי סלקא אדעתיה לר"ש שניהן באין על ר"ח או על ר"ה לפי הגהתי דקשיא ליה למה באין טפי הל"ל שאחד בא בשביל ראש חדש ואחד בשביל ראש השנה:

לית יכיל כו'. וקשה כיון דמוכח מקרא דאחד בא בשביל ר"ח ואחד בשביל ר"ה א"כ קשיא ברייתא מאי פריך אשני שעירי ר"ה אם כיפר הראשון כו' הא ודאי חלוקין הן בכפרתן לר"ש ונראה דה"ג בתוספתא היה ר"ש אומר ל"ב שעירים היו קרובין לצבור בכל שנה כו' י"ב בי"ב חדשי השנה אחד בר"ה ושנים בעצרת אחד בגלל הלחם ואחד בגלל היום ואם כיפר הראשון על מה השני מכפר על טומאה שאירעה בין זה לזה. נמצא המקשה סבר דקושית הברייתא היא בין על שני שעירי ר"ה ובין על שני שעירי עצרת והשיב המתרץ דעל שני שעירי ר"ה לא קשיא ליה מידי דאחד בא על ר"ח ואחד על ר"ה והן חלוקין בכפרותיהן ולא פריך אלא על שני שעירי עצרת ובאלו אפי' לר"ש צ"ל שבאו על טומאה שאירעה בין זה לזה וזה ברור:

וקלסוניה. וקשה לפי מה שכתבתי לעיל בד"ה העובר כו' אם רצה להזכיר מזכיר אם כן מאי שבח הוא זה ויש לומר אדם חשוב צריך להראות חידוש בברכותיו וזה הוא קילוסו: