קריאה במקור

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 10 · הלכה 2 · Segment 13

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

כד דקם מנשה. כשעמד מנשה למלך:

הוה. היה רץ אחרי ישעיהו להרגו והוא ברח מלפניו ולא מצא מקום לברוח וברח לארז ובלעו הארז שלא יראנו:

חסר ציציתה. טליתו שלא היו נבלעים בארז ובאו ואמרו לפני מנשה שכאן הוא ואמר להו לכו ונסרו הארז ונסרו להארז ונראה דם נוטף ממנו:

ולא אבה לסלוח. למה לי דהא כתיב רישא על פי ה' היתה ביהודה להסיר מעל פניו כחטאת מנשה אלא דאף לעה"ב קאמר דאין לו סליחה:

ופריך והא כתיב בגלל מנשה כו'. משמע שעונשו היה בשביל מה שעשה הוא בעצמו ולא בשביל רציחת ישעיהו הנעשית בשליחותו:

ומשני נאמר התם עד שלא עשה תשובה אבל התשובה היתה מכפרת על שאר עבירות חוץ מהריגת ישעיהו:

ופריך והא כתיב על כל הכעסים כו'. משמע דעל כולם לא היה לו סליחה:

ומשני נאמר. אף מקרא זה נאמר קודם שעשה תשובה:

ופריך והא כתיב כי הוא אמין הרבה אשמה. משמע שאשמות מנשה אביו היו קיים ועוד איך נאמר שהרג ישעיה הא לא מצינו באמון שהרג אחד מנביאי ה':

ומשני לא הוסיף אמון לחטוא אלא שחידש עברם שלא עשה מנשה והיינו שבא על אמו כמפרש בבבלי בפרקין:

והכתיב כו'. כלומר ותדע דהא כתיב וגם דם נקי כו' פה לפה ש"מ שהרג ישעיהו וכדמסיק:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: 9467414de3855284db7d2d6aeef54e0c41247066880383e2048f029e44edc314