עונש מנין. מנ"ל שהוא בסקילה:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 7 · הלכה 7 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ה"ג את יליף הריגה מהריגה סקילה מסקילה דמיהם בם מדמיהם בם. וה"פ כתיב הכא ואת הבהמה תהרוגו ובסמוך באשה המביאה בהמה עליה כתיב והרגת את האשה ואת הבהמה מות יומותו דמיהם בם ילפינן הריגה מהריגה מהדדי והדר ילפי דמיהם בם דכתיב גבי אשה המביאה בהמה עליה מדמיהם בם דכתיב גבי אוב וידעוני מה התם בסקילה אף כאן בסקילה:
עד כדון. הניחא לר"ע דיליף למד מלמד בחולין אלא לר' ישמעאל דגם בחולין לא יליף למד מלמד מנ"ל:
ומשני ר"י מן אתריה. ר"י יליף ממקומו דכתיב סקילה התם דיליף תהרוגו מהרג תהרגנו דכתיב במסית דמפורש ביה וסקלתו באבנים:
ור"ע מן אתריה. ור"ע ניחא ליה למילף ממקומו הסמוך ליה מאשה המביאה בהמה עליה אע"ג דלמד מן הלמד הוא:
כרת לנשכב. עם בהמה לא מצינו לר"י בשלמא ר"ע דיליף אזהרתו מדכתיב בכל בהמה לא תתן שכבתך קרי ביה לא תתן שכיבתך א"כ כרת נמי שמעינן מהתם דלעיל כתיב ונכרתו אלא לר"י כרת מנ"ל דלא יהיה קדש לא קאי אלא אגברי ולא אבהמה וה"ה דקשיא נמי לר"י אזהרה מנ"ל:
עונש. לסקילה לנשכב לא מצינו בין לר"י בין לר"ע:
ה"ג כל שוכב עם בהמה מות יומת וכתיב זובח לאלהים יחרם. וה"פ כתיב כל שוכב עם בהמה מות יומת אם אינו ענין לשוכב דהא כתיב ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת תנהו ענין לנשכב סקילה מנ"ל מדסמיך ליה זובח לאלהים יחרם והיינו שוחט לעכו"ם יומת:
מה זה בסקילה וכרת. דהא כתיב בעכו"ם והוצאת את האיש וגו' אף זה נשכב בסקילה וכרת ואזהרה נמי מזובח יליף:
מה מפקא ביניהון. מאי בינייהו הא בין לר"י בין לר' עקיבא שוכב ונשכב באזהרה וכרת ועונש:
שכב את הזכר ונשכב ממנו. בהעלם אחת איכא בינייהו:
ה"ג על דעתיה דר"י חייב שתים על דעתיה דרבי עקיבה אינו חייב אלא אחת. וה"פ ע"ד דר"י חייב שתים דשני לאוין הם דמתרי קראי אתיין אחד מלא תשכב ואחד מלא יהיה קדש לפיכך חלוק חטאות ביניהם לר"ע אינו חייב אלא אחת לא תשכב לא תישכב חדא הוא:
בין. לר"ע ובין לר"י חייב שתים דחלוקין בכריתות שוכב מדכתיב ונכרתו הנפשות ונשכב ילפינן מזובח לאלהים יחרם אע"ג דלר"ע מצינן למילף כרת לנשכב מונכרתו מ"מ השתא דאיצטריך למילף עונש דידיה מזובח וגו' ילפינן נמי כרת מיניה:
שכב את הזכור ואת הבהמה. לדברי הכל חייב שתים שחלוקין בלאוין זכר מדכתיב ואת זכר לא תשכב וגו' בהמה דכתיב ובכל בהמה וגו':
נשכב כו'. לדברי הכל חייב שתים אפילו לר"י דאזהרה דזכר מלא יהיה קדש ודבהמה מסמיכת דזובח וגו' כדפרישית בסמוך:
שכב שני זכרים. בהעלם אחת:
מאחד שמתחייבין על ידו. שני הנשכבים אף הוא חייב שתים:
הזכור לא עשו בו קטן כגדול. בנשכב מיירי וה"ק לחייב שוכב דתניא ואיש אשר ישכב את זכר בין קטן בין גדול בא תנא דהך ברייתא לפרושי לאו בכל קטנים אמרית לך אלא דלא בעינן בר עונשין לחייב שוכבו אבל גדול קצת בעינן והיינו שיהא בן תשעה שנים:
עד שתהא בת שלש שנים ויום אחד. דומיא דנקבה קטנה שאין ביאתה ביאה עד שתהא בת שלש שנים ויום אחד:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 9467414de3855284db7d2d6aeef54e0c41247066880383e2048f029e44edc314