מה ראו ר"י ור"ע ליחלק בזכור ובהמה. חיוב נשכב מהיכא ובשאר עריות מודו שהאשה הנשכבת חייבת כמו השוכב:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 7 · הלכה 7 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כתיב שאר בשר. איש ואשה הנשואים זה לזה נקראו שאר בשר וכתיב בריש הפרשה איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לשון רבים לרבות השוכב והנשכב אבל זכר ובהמה אינן נקראים שאר בשר לכך איצטרך קרא לנשכב:
התיבון. הקשו בני הישיבה הרי נדה דלא כתיב בה שאר בשר ואפ"ה לא נחלקו אזהרה וכרת דידה מנ"ל אלא סברים איש ואשה שוין מסברא:
ה"ג ולא נחלקו. עליה:
מכיון דכתיב קריבה קריבה. כתיב הכא לא תקרבו וכתיב התם ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב כמי שכתובים שתיהם כאן וכאן:
לא תקרב לגלות ערותה. משמע דוקא הוא מצווה שלא לגלות ערוותה אבל היא אינה באזהרה:
היא בל תקרב היא בל תגלה. כי היכי לגלות ערותה קאי אנקיבה אף לא תקרב קאי נמי אנקיבה שהיא לא תקרב אליו בנדתה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 9467414de3855284db7d2d6aeef54e0c41247066880383e2048f029e44edc314