שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 2 · הלכה 6 · Segment 1

לא ירבה לו נשים כו'. וקשה הא בקרא כתיב ברישא לא ירבה לו סוסים והדר כתיב לא ירבה לו נשים ולמה הפך התנא משנתו ותני לא ירבה לו נשים ברישא. ונראה ארישא קאי דתנן ר"י אומר נושא מלך אלמנותו של מלך שנאמר ואת נשי אדוניך נתתי בחיקך. וקאמר דרבנן פליגי עליה דאמרי לא ירבה לו יותר מי"ח וילפי ליה מדכתיב כהנה וכהנה ואם נאמר נשי אדוניך קאי על רצפה בת איה א"כ ה"ל אז שבעה נשים אלא ודאי פליגי ונשים הראויות לו מבית המלך קאמר קרא. ור"י סובר מרבה היא לו כפי מה מה שירצה ובלבד שלא יהו מסירות לבו. ומ"ש בקונט' דר"י סובר פרוצות י"ח דוקא וכ"כ הרע"ב אינו כן אלא ר"י לית ליה מספר י"ח דלדידיה ליכא למילף מכהנה שום מספר דהא לא ידעינן כמה היו די"ל נשי אדוניו טובא הוו. ועי' מ"ש בסמוך בתו' בד"ה ומה כו' ולא ידעתי מאין יצא להרע"ב לומר כן שר"י אית ליה די"ח נשים דוקא ולא ראיתי למפרשי המשנה מי שהרגיש בדבר ואין לומר לכך תני תחלה לא ירבה לו נשים לפי שנכפל שלמה תחלה בזה שלקח בת פרעה והיא היתה מסירת לבו ולר"ש אפי' אחת ומסירת לבו ה"ז בלא ירבה דאדרבה בקרא משמע שלא עשה עבירה בה והיא לא היתה מסירת לבו וכן משמע בגמרא דמייתי קרא והמלך שלמה אהב כו' ועמ"ש שם: