שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 7 · הלכה 9 · Segment 7

אין כאן כלל ופרט. וק' נאמר וילך ויעבד כלל וישתחוו פרט אין בכלל אלא מה שבפרט השתחויה אין מידי אחרינא לא וי"ל על כרחך הך פרטא לאו דוקא דהא כתיב זובח לאלהים יחרם הרי דגם אזביחה חייב מיתה וכיון שכן טפי אית לן למימר ויעבוד קאי אכדרכה וישתחוו אשלא כדרכה. מיהו קשה אי לא כתיב וי"ו נמי ליכא למדרש בכלל ופרט דהא כתיב בפעור קח את כל ראשי העם וגו' שידונו הזונים אחרי הפעור גם בעגל כתיב הרגו איש את אנשיו כו' הרי אפילו אשאר ע"א חייב מיתה וי"ל ה"א ע"פ הדיבור נעשה:

והא כתיב כל כו' עיין בקונטרס. וקשה מאי וי"ו דקאמר הא מיהת יכול לדרוש במים כלל בימים פרט במים כלל וכדאמרינן בבבלי חולין דף ס"ו דהך וי"ו דובנחלים ודאי ליכא למשמע מינה מידי דמצינו בת"כ דדריש בבקר ובצאן כו' לפרטא אע"ג דכתיבי ווי"ו כיון דבפרטא קמא לא כתיב וי"ו א"כ ה"נ כיון דכתיב בימים בלא וי"ו פרטא הוא לכך נראה שהיה כתוב בס"ת דר' אבא כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים ובימים ובנחלים וקשיא ליה שפיר שאין לדרוש כאן פרט הואיל וכתיב הפרט בוי"ו ואמר ר' יוחנן שיש למחוק וי"ו דובמים שזה ט"ס כן הוא בס"ת שלנו בלא וי"ו:

הייתי אומר מה שבימים יהו אסורין כו'. וקשה מכדי כלל ופרט בהיתירא הוא דכתיב את זה תאכלו מכל אשר במים כלל בימים ובנחלים פרט א"כ אי דרשינן בכלל ופרט דוקא מה שבימים ובנחלים מותרים בסנפיר וקשקשת אבל בגיגית ובביברית אע"ג דאית ליה לא תאכל לכך נראה דה"ג הייתי אומר מה שבימים יהו מותרין ומה שבגיגית יהו אסורין ת"ל מכל אשר במים ריבה. אך קשה ל"ל למימר במים ריבה נדרשנו בכלל ופרט וכלל במים כלל בימים פרט במים חזר וכלל וי"ל הנך תרי במים בהדדי כתיבי ואין זה כלל ופרט אלא ריבה וכ"ה בבבלי חולין דף ס"ז ע"ש ובמ"ש בחידושי בסוגיא שם: