שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 7 · הלכה 9 · Segment 8

ריש לקיש אמר במחלוקות. כתב המהרש"א דף ס"ה בד"ה מאן תנא כו' א"ל בתר דכתב קרבן דמגדף במקום קרבן ולא בעינן מעשה ילפינן בהיקישא דוישתחוו ויזבחו לו בכל דוכתא דחייב כו' ע"ש. ותימא הא כתיב תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה ואמרינן הוקשו כל חייבי כריתות למברך את השם למ"ד מגדף היינו מברך כמ"ש תו' שבת דף ס"ט בד"ה מה כו' ע"ש א"כ מהך היקישא שמעינן כל שיש בו מעשה זוטא חייבין עליו קרבן וקרא לעושה בשגגה לאפוקי דבר שאין בו מעשה כלל כגון ידעוני וכיון שכן מאי קאמר הש"ס דף ס"ג ולר"ע פשיטא אלי אתה היינו מגדף מ"ד עד כאן לא מחייב ר"ע קרבן אלא במגדף דכתיב כרת דידיה במקום קרבן אבל הכא דלא כתיב ביה כרת אימא לא קמ"ל דאיתקוש וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו וגו'. ל"ל הך היקישא תיפוק ליה מהיקישא דכתיב תורה אחת שמעינן. גם לא אימעוט בשום מקום מעשה זוטא אלא מדכתיב לעושה בשגגה והך קרא במברך כתיב ש"מ לעושה פירושו מעשה זוטא. ורש"י כתב דף ס"ג אינו חייב אלא על דבר שיש בו מעשה דגבי חטאת כתיב ועשה אחת מכל מצות ה'. כבר כתב תו' שם שאינו כן דבמתני' פ"ק דכריתות מייתי קרא אחרינא דתנן לעושה בשגגה יצא מגדף ע"כ. וצ"ל הא דלא מייתי מתני' מדכתיב ועשה אחת דמהך קרא אין למעט אלא לאפוקי הרהורא דלא כמ"ש רש"י שם בד"ה ר"ע היא כו' ע"ש אבל מקרא לעושה בשעה ממעטינן כגון ידעוני לריש לקיש (ודברי רש"י אלו צ"ע דהא לריש לקיש קיימינן) מיהו הא דאמר פ"ק דכריתות טעמא דר"ע במגדף משום דכתיב כרת דידיה במקים קרבן ל"ק די"ל אי לאו דכתיב כרת דידיה במקום קרבן ה"א מגדף היינו ע"א אבל השתא גלי לן קרא דקאי אמברך ולכך איצטרך למכתב כרת דידיה במקום קרבן דלא נמעט אותו מדכתיב לעושה בשגגה דה"א בעינן מעשה רבא אבל סוגיא דסנהדרין קשיא ולפמ"ש תו' שבת שם דלית לן לאקושי לעכו"ם אלא במאי דכתיב בהך פרשתא ע"ש קשיא סוגיא דכריתות דהא אי לא כתיב כרת שם ה"א דאפילו אלאו לחוד מביא קרבן וצ"ע: