שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 39

בראשונה היו כותבין שטרי חליצה במותב פלוני ופלוני כו'. עי' בקונט'. וקשה ל"ל למכתב שם הדיינים הא כתוב בשטר חלצה לפנינו והדיינים חתומים למטה ממילא ידעינן שמם ועוד מ"ש בשטרי חליצה דכותבין למעלה שם הדיינים ושטרי מיאונין דלא כתבינן כנראה בסמוך. ונראה קסבר האי תנא בחליצה בעינן חמשה וכר' יהודה כמפורש בבבלי יבמות ר"פ מצות חליצה וא"צ לחתום השטר אלא שלשה לכך כותבין תחלה שם כל החמשה דיינין שהיו שם בשעת החליצה. וקשה מדתני בראשונה היו כותבין שטרי חליצה כו' משמע דוקא בראשונה היו כותבין ש"ח ובתר הכי ביטלו כתיבת שטרות אלו וכ"מ שסידרו הש"ס הכא בתר הא דא"ר בא בראשונה היה כל אחד ממנה כו' ש"מ דדמיא ליה שחזרו בו אח"כ מה"ט בשלמא שטרי מיאונין ניחא כדאמרינן בבבלי יבמות דף ק"ז בראשונה היו כותבין גט מיאון לא רעינא ביה כו' כיון דחזו דנפיש דיבורא אמרי אתי לאחלופי בגיטא תקינו הכי ביום פלוני מיאנה פב"פ באנפא אלא ש"ח מ"ט הדר בהו. בשלמא לפמ"ש הנ"י שם טעם שחזרו ובשטרי מיאונין דכיון דנפיש דיבורא יסברו שהוא גט גמור ואין קידושין תופסין לאחיו בה ולא קידושין תופסין באחותה. א"כ שטר חליצה נמי יש לבטל דלא יהא נפיש דיבוריה דלמא יאמרו שהוא גט גמור ויאמרו אין קידושין תופסין באחותה ואחות חלוצתה אינה אלא מדרבנן וקידושין תופסין בה כמפורש פ' החולץ אלא לפירש"י דקאמר דאתי לאחלופי בגיטה שיכתבנו סופר כן בגט גירושין לגרש בו אשה. קשה דהא ודאי כל הני מילי שבשטר חליצה לא שייכא בגט אשה ומ"ט חזרו בו ונראה לא חזרו בשטר חליצה אלא בזה שלא כתבו בו במותב פלוני ופלוני דחזר בו ר' יהודה וסובר דלא בעינן ה' דיינים כמפורש בבבלי ר"פ מצות חליצה אבל שאר כל השטר כדקאי קאי. וכ"כ הרי"ף והרמב"ם נוסח שטר חליצה כמו הנזכר כאן. ומוכח מדבריהם דמפרשים כפירש"י ודלא כנ"י דא"כ אף שט"ח אין לכתוב כך. וביש"ש פ' ב"ש כתב ואני תמה על הרמב"ם והטור שכתבו נוסח גט מיאון שכבר נהגו בו ישראל כו' לא צבינא ביה ולא קאימנא קמיה. איך לא חשו לנפיש דיבורא ומה בכך שלא כתוב בו לא רעינא בו לא בעינא להתנסבא ליה מ"מ כתב במקומה ולא קאימנא עמיה וכי תלוי נפיש דיבורא דוקא במה שמזכיר ג' לשונות כו' ע"ש. ול"נ ודאי עיקר הטעם כיון שכתבו בו ולא בעינא להתנסבא ליה שהוא קצת מלשון גט כריתות לכך חששו לו. והיינו שכל אחד כתבו לפי צחות לשונו לכך כשראו שכותבין בו לשונות של גט כריתות חששו לו והשתא שהעמידו נוסח אחד לכולם ואין כתוב בו מנוסח הגט תו ליכא למיחש למידי וזה שכתב נוסח גט מיאון שכבר נהגו בו כל ישראל וזה ברור ונכון: